פסק דין חדש של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד שופך אור על אחת הסוגיות המורכבות ביותר בדיני הנזיקין: כיצד מעריכים פיצוי על מוות כאשר לא ברור אם החולה היה שורד את מחלתו המקורית?
המקרה הטרגי של נער בן 16 שחלה עקב עישון סיגריות אלקטרוניות והסתיים במחדל רפואי חמור, הוביל להכרעה משפטית המבוססת על דוקטרינת “אובדן סיכויי החלמה”.
הטרגדיה בחדר הטיפול הנמרץ: הכרונולוגיה של האסון
סיפורו של מ.ק. ז”ל, נער שנולד בשנת 2007, הוא סיפור על הידרדרות מהירה ובלתי צפויה. המנוח, שלמד בתיכון חקלאי, החל לצרוך סיגריות אלקטרוניות וקנאביס. לקראת סוף מרץ 2023 החלו להופיע תסמינים של שיעול והקאות. ב-2 באפריל 2023, לאחר שנמדדה לו רמת חמצן בדם (סטורציה) נמוכה במיוחד של 70%, הוא פונה לבית החולים “קפלן”.
האבחנה הרפואית הייתה חד-משמעית: EVALI – פגיעה ריאתית חמורה הקשורה לשימוש במאיידים (E-cigarette or Vaping Use-Associated Lung Injury). מצבו המשיך להחמיר, והוא הועבר לבית החולים “שניידר”, שם הוחלט להרדימו, להנשימו ולבסוף לחברו למכשיר ה”אקמו” (ECMO), שהיא מערכת חמצון חוץ-גופית המשמשת כמוצא אחרון במקרים של כשל ריאתי ובעצם “מחליפה” את פעולות הריאות..
ב-14 באפריל 2023 אירעה התפנית הקטלנית. במהלך החלפת משמרת בבית החולים, נשמע קול זרימה עז מחדרו של הנער. הצוות הרפואי מצא כי הצינורית (הקנולה) שהוחדרה לצווארו וחיברה אותו למכשיר האקמו – נתלשה. כל ניסיונות ההחייאה עלו בתוהו, והנער נפטר בשיא נעוריו. הוריו בצעד אמיץ החליטו לתרום את איבריו.
הקרב המשפטי: בין רשלנות מוכחת לסיבתיות עמומה
הליך התביעה נגד שירותי בריאות כללית והצוות הרפואי התפתח באופן לא שגרתי. הנתבעים הודיעו בשלב מוקדם כי הם אינם כופרים ביסוד ההתרשלות, ובכך הודו למעשה במחדל ההשגחה שהוביל לתלישת הצינורית. מרכז הכובד של המשפט עבר לשאלה מורכבת הרבה יותר: הקשר הסיבתי.
במילים פשוטות, בית המשפט נדרש להכריע: האם הנער נפטר בגלל תלישת הצינורית, או שמא מצבו הריאתי ממחלת ה-EVALI היה כה חמור עד שלא היה שורד ממילא?
זהו מצב קלאסי של “סיבתיות עמומה”, שבו העמימות גלומה בטיב הסיטואציה אליה נקלע הניזוק בשל התרשלות הנתבע, אך אין לשאלה הזו תשובה ברורה.
הכלים המשפטיים: דוקטרינת “אובדן סיכויי החלמה”
השופט גיא שני יישם במקרה זה את הדוקטרינה של “אובדן סיכויי החלמה”. כפי שפורט במאמריו של השופט, קיימות שלוש דרכים להתמודד עם עמימות כזו:
- אובדן סיכויי החלמה (הלכת פאתח): התייחסות לסיכוי שאבד כאל נזק בפני עצמו, המזכה בפיצוי יחסי.
- נזק ראייתי מובנה (הלכת מאיר): העברת נטל השכנוע לנתבע במקרים שבהם התרשלותו היא שמנעה מהתובע להוכיח את הקשר הסיבתי.
חריג ההטיה הנשנית (הלכת מלול): פתרון של אחריות יחסית במקרים שבהם הכלל הרגיל של “הכל או כלום” יוצר עיוות קבוע נגד קבוצת ניזוקים.
בפסק הדין הנוכחי, בחר השופט שני להתמקד בנתיב של אובדן סיכויי החלמה, המוגדר כ”מנגנון של הטלת אחריות יחסית בתחפושת”.
המאבק על הסטטיסטיקה: חולי EVALI מול מטופלי אקמו
השופט נדרש לבור את דרכו בתוך סבך של נתונים סטטיסטיים סותרים שהציגו המומחים:
- המומחה מטעם התובעים (פרופ’ פרוכטר): הסתמך על מחקר (Werner ואח’) שהראה כי שיעור התמותה הכללי מ-EVALI הוא נמוך מאוד – כ-2.29% בלבד, כלומר מעל 97% סיכוי החלמה.
- המומחה מטעם הנתבעים (פרופ’ עמירב): טען כי הסטטיסטיקה הכללית אינה רלוונטית למקרה קיצון של קריסת ריאות. הוא הצביע על כך שבנספח לאותו מחקר דווחו עשרה מקרים של חולי EVALI שחוברו לאקמו – וכולם נפטרו.
השופט שני דחה את שתי הגישות הקיצוניות. הוא קבע כי לא ניתן להסתמך על הסטטיסטיקה של 97% החלמה כי המנוח לא היה חולה “ממוצע”, אלא סבל מתסמונת מצוקה נשימתית חריפה (ARDS) ו”ריאות לבנות”. מנגד, הוא לא קיבל את הטענה לסיכוי אפסי, שכן הנתון על עשרת הנפטרים היה חלקי ולא מבוסס מדעית כמדגם מייצג.
“ראיות ספציפיות מעדנות” וההכרעה הסופית
כאן יישם השופט שני מושג מרכזי ממאמריו האקדמיים – “ראיות ספציפיות מעדנות”. אלו הן ראיות הנוגעות למקרה הקונקרטי שלא פותרות את העמימות לחלוטין, אך “מכווננות” את הסטטיסטיקה.
הנתונים לחיוב: המנוח היה צעיר, ללא מחלות רקע וללא פגיעה במערכות גוף אחרות (לב, כליות), מה שמשפר משמעותית את הפרוגנוזה וסיכויי ההחלמה. בנוסף, נרשמו סימנים של שיפור קליני ראשוני בכניסת האוויר בימים שקדמו למותו. הנתונים לשלילה: מצב הריאות בצילומי ההדמיה המשיך להחמיר עד יום הפטירה, והמנוח נזקק למכשיר האקמו כמוצא אחרון בהחלט.
בסופו של דבר, בדרך של “אומדנא מושכלת”, קבע השופט כי אובדן סיכויי ההחלמה עומד על 40%. החישוב בוצע לפי הנוסחה המתמטית שהותוותה בעניין צ’ירגייב.
שומת הנזק: כמה שווה אובדן סיכוי לחיים?
השופט העריך את הנזק המלא בתיק בסכום של 2,075,000 ש”ח, הכולל:
- הפסד השתכרות ב”שנים אבודות”: 1,155,000 ש”ח (לפי 30% מהשכר הממוצע במשק בהתאם להלכת פינץ).
- נזק לא ממוני (כאב, סבל וקיצור תוחלת חיים): 900,000 ש”ח. סכום זה משקף את קיצור החיים המשמעותי ואת “הסבל והאימה” שחווה הנער ברגעים הקצרים לאחר ניתוק הצינורית.
- הוצאות קבורה: 20,000 ש”ח.
- לאחר הכפלת הסכום ב-40% (שיעור אובדן סיכויי ההחלמה), הועמד הפיצוי הסופי על 830,000 ש”ח.
סיכום: אצילות נפש בתוך האסון
בסיום פסק הדין, בחר השופט שני להביע את תנחומיו למשפחה וציין לשבח את אצילות נפשם. ההורים, בתוך השעה הקשה ביותר שלהם, בחרו לתרום את איברי בנם ולהשתמש באסונם כדי להעלות את המודעות הציבורית לסכנות הקטלניות האורבות לבני נוער המשתמשים במאיידים.
פסק הדין (ת”א 58102-09-23 פלוני ואח’ נ’ שירותי בריאות כללית ואח’) מהווה תמרור אזהרה חמור מפני השימוש בסיגריות אלקטרוניות, ובמקביל מהווה יישום של כלים משפטיים להתמודדות עם חוסר ודאות בעולם הרפואה, היעדר מידע ומחקר, שאלות החיים והמוות המונחות לפתחו של בית המשפט במצבי אי-ודאות רפואית.
עו”ד ונוטריון בנו גליקמן
כמה מילים עלי – עם ניסיון של למעלה מעל 20 שנות נסיון (4/2006) בניהול וליווי נפגעים בבתי המשפט, מול חברות הביטוח וכמובן בביטוח הלאומי. המומחיות שלי היא “נזקי גוף” – תאונות עבודה, תאונות דרכים, רשלנות רפואית ופציעות למיניהן. הנסיון האדיר שצברתי בייצוג חברות ביטוח, אלפי התביעה שליוויתי וניהלתי בחיי, מאפשרים לי ולצוות משרדי מבט רחב יותר והבנה עמוקה יותר של התהליך המורכב והסבוך, הכל כדי להבטיח שתקבלו את היחס האישי והפיצוי המקסימאלי שמגיע לכם ולבני משפחותיכם.
אל תתמודדו לבד – דברו איתי עוד היום, הימנעו מראש מטעויות מיותרות ונתחיל מיד לקדם את התביעות שלכם!
