פגיעה או טביעה בבריכה: מי אחראי ומה קבעו בתי המשפט

בריכה: מה נדרש ממפעיל, ומה קבעו בתי המשפט במקרי טביעה

פגיעה בבריכה לא מזכה באופן אוטומטי בפיצוי. בתי המשפט שואלים אם המפעיל עשה מה שאדם סביר עושה: מציל מוסמך שמשגיח באמת, שילוט שמזהיר מפני מים רדודים וקפיצה, משטחים שלא מחליקים והשגחה על ילדים. כשהתשובה שלילית והנפגע הוכיח זאת, נפסקו פיצויים, לעיתים בהפחתה של אשם תורם. כשהתשובה חיובית, או כשהנפגע נכנס למקום שלא היה אמור להיות בו, התביעות נדחו. הפסיקה שבמאמר כוללת טביעת ילדים, קפיצות ראש, החלקות ליד בריכות מלון ופסק דין מ-2026, והיא מראה מה הכריע בכל אחד מהם.

המאמר מיועד לנפגעים ולבני משפחה שמנסים להבין אם יש להם תביעה. הוא לא מבטיח תוצאה, כי כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו. מי שנפגע פגיעה חמורה, למשל שיתוק או נזק מוחי, ימצא בעמוד על תביעות נזקי גוף קשים ומורכבים את הדרך שבה נבנים תיקים כאלה.

מושגים שכדאי להכיר לפני שממשיכים

מחזיק הבריכה הוא מי שמפעיל אותה בפועל, והוא יכול להיות שונה מהבעלים. בתקנות הבטיחות הוא “נושא באחריות כוללת” (תקנה 4(1)).

תקנות הסדרת מקומות רחצה (בטיחות בבריכות שחיה), תשס״ד-2004 קובעות חובות של מציל, מחזיק, שילוט, גידור, עומק וניקיון. הן חלות על בריכה שהיא עסק טעון רישוי. בפסק דין אחד נקבע שבריכה המשמשת עד ארבע יחידות אירוח מוחרגת מצו רישוי העסקים, ולכן לא תמיד ברור שהתקנות חלות, אך בית המשפט השתמש בהן כאמת מידה לרשלנות.

מציל מוסמך הוא מי שיש לו תעודת הסמכה. בפסק דין מחיפה נקבע שעוזר מציל בלי הסמכה אינו מציל.

טביעה שקטה היא טביעה שבה אין צעקות וקפיצות, והאדם פשוט שוקע. בפסיקה נקבע שמציל צריך להבחין גם בה.

אשם תורם הוא חלק מהאחריות שבית המשפט מטיל על הנפגע עצמו, והוא מופחת מהפיצוי, והוא אינו שולל את התביעה.

חובה חקוקה היא חובה שנקבעה בחוק או בתקנות. הפרתה יכולה לבסס רשלנות, אבל גם אז נבחן אם היה קשר בינה לבין הנזק.

טביעה של ילדים: מה קובע בית המשפט על המציל ועל ההשגחה

ילד בן 11 מפנימייה לילדים עם קשיי התנהגות יצא עם הקבוצה לקייטנה בבריכת המתנ״ס בפרדס חנה. בערב, כשחזרו למים, נמצא כחמש דקות במצוקה, עם היד על מצופי המסלולים והפנים במים, עד שנמשה. הוא החזיר פעימות לב אחרי החייאה, אבל נפטר אחרי עשרה ימים. מציל אחד השגיח על שתי בריכות פעילות, ישב בסוכה הקטנה ליד המגלשות ולא בסוכה הגדולה שליד המקום, והמדריכים ישבו על הדשא ואכלו ארטיקים. בית המשפט המחוזי קבע שלא יכול להיות מצב שבו ילד במצוקה חמש דקות והמציל לא שם לב, גם אם הייתה טביעה שקטה. האחריות חולקה: המתנ״ס והמציל 65% והפנימייה 35%, והמועצה, בעלת הבריכה, פטורה כי העבירה את ההפעלה למפעיל אמין. הפיצוי עמד על 1,358,717 ש״ח, וכלל כאב וסבל ממועד הטביעה ועד אובדן ההכרה וקיצור תוחלת חיים. בית המשפט העליון דחה את כל הערעורים ב-2010 (ת״א 2387/04, בית המשפט המחוזי בתל אביב, 2008, ע״א 4022/08, בית המשפט העליון, 2010).

בעפולה טבע ילד בן 11 שאינו יודע לשחות בבריכה עירונית, והתביעה נדחתה ב-2000 (ת״א 3125/96, בית משפט השלום בעפולה, 2000). פסק הדין בערעור על התיק אינו נמצא במאגר, ולכן לא ידוע אם התוצאה שונתה.

הפעוט שטבע בגיל שלוש וחצי בקאנטרי קלאב הוא תיק אחר. בית המשפט המחוזי קבע שהאחריות לאירוע מוטלת בשיעור של 67% על מפעילת הבריכה ו-33% על האב, שלא השגיח. זו החלטה בשאלת האחריות בלבד, בלי סכום (ת״א 49/96, בית המשפט המחוזי בתל אביב, 2003). בתקנות הבטיחות החדשות נקבע שההשגחה על ילדים עד גיל שש היא חובה של ההורה או מי שהילד בחסותו, כלומר קשר עין או קרבה פיזית רציפים, ושהחובה אינה חלה בשיעור שחייה עם מורה (תקנה 12).

ההשגחה הנדרשת מהמציל מפורטת בתקנה 7: אסור לו לעסוק בדבר אחר, אסור לו לעזוב את העמדה עד שמגיע מחליף, והוא חייב למנוע ממי שלדעתו אינו יודע לשחות להיכנס למים שעומקם מעל 1.2 מטר.

מציל שאינו מוסמך: טביעה בבריכה מסחרית בחיפה

גבר בן 33 החולה בסכיזופרניה, שחי בהוסטל, הגיע עם אמו ושתי אחייניות בנות 12 לבריכת שחייה מסחרית בכפר כבול. בסביבות שלוש אחר הצהריים אחת הבנות אמרה שאינה רואה אותו. הוא הוצא מהמים, הועבר לטיפול נמרץ ונפטר אחרי ארבעה ימים. בזמן האירוע לא היה מציל בסוכה, ונכח רק עוזר מציל בלי תעודה. הנתבעים לא הביאו לעדות את המציל שלטענתם עבד באותו יום, וזה פעל נגדם. בית המשפט קבע שהם הפרו את תקנות הבטיחות ושקיים קשר סיבתי למוות גם בלי נתיחה. הוא קבע גם אשם תורם של 25%, כי האם לא השגיחה על בנה בבריכה עמוסה. הפיצוי עמד על 205,000 ש״ח, ולאחר הפחתת האשם התורם על 153,750 ש״ח. החברות שהפעילו את הבריכה נחשבו לצורך המשפט “קליפה ריקה” והאחריות הוטלה גם על בעליהן (ת״א 21069-10-09, בית משפט השלום בחיפה, 2017).

במקרה אחר, מציל בפתח תקווה הורשע בהליך פלילי בגלל טביעת ילד. בית המשפט המחוזי אישר את ההרשעה והפחית את העונש ל-9 חודשים בעבודות שירות. ההליך הפלילי נפרד מתביעת הנזיקין, ופיצוי הנקבע בו (20,000 ש״ח למשפחה) אינו תחליף לתביעה אזרחית (ע״פ 60627-03-22, בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, 2023).

קפיצות ראש: שילוט, אכיפה ואשם תורם

תלמיד תיכון בן 19 וחצי שהתארח עם משפחתו במלון בטבריה קפץ קפיצת ראש בקצה “המים העמוקים” של בריכה שעומקה המרבי 1.7 עד 1.8 מטר, ופגעה בקרקעית. שברה את האף ופגעה בלסת ובשיניים. בבריכה לא נמצא שלט איסור קפיצה וסימון עומק, והמציל ישב בצד השני בזמן שאחרים קפצו. בית המשפט קבע שבבריכה רדודה יש “אחריות מוגברת” לוודא שהמתרחצים מודעים לכך שהקפיצה אסורה בהחלט, ולא רק במים הרדודים. הוא פסק 74,000 ש״ח אחרי אשם תורם של 15%, כי אדם בוגר בגילו אמור לבדוק עומק לפני שהוא קופץ. הנכות הרפואית שנקבעה הייתה 6.9% והתפקודית 2.5% (ת״א 13186/04, בית משפט השלום בירושלים, 2009).

בבריכה באתר בילוי במבוא ביתר נפצע אברך בראשו כשמתרחץ קפץ עליו בסלטה. המציל ישב בסוכה, השמיע הערה ברמקול והקפיצות נמשכו, ושלט האיסור בכניסה נמחקו ממנו המילים “אסור”. בית המשפט קבע שהחובה היא לא רק לשלט אלא גם לאכוף בפועל, ושקופץ בודד אינו “גורם זר מתערב” כשהמפעיל איפשר אווירה של השתוללות, והמפעיל נשא ב-80% והקופץ ב-20%. הפיצוי, בנכות של 12%, עמד על 140,000 ש״ח, ואחרי 10% אשם תורם על 126,000 ש״ח (ת״א 10824-07-18, בית משפט השלום בתל אביב, 2021).

במתחם צימרים ביוני 2019 קפץ מאבטח בן 34, בגובה 1.95 מטר, קפיצת ראש לבריכה עילית רדודה במסיבת רווקים. הוא עבר ניתוח קיבוע שלוש חוליות צוואריות. בפסק דין מ-2026 נקבע שלא היה שלט האוסר קפיצה או מציין עומק, ושהתקנות אינן בהכרח חלות על בריכה קטנה כזו, אך שהן מלמדות על רמת הזהירות הנדרשת מאדם סביר. אשם תורם: 40%, כי בגיר בגובה כזה אמור להבין שבריכה מוגבהת אינה עמוקה מהדק שלה. הפיצוי עמד על 272,379 ש״ח אחרי ההפחתה, ועל נכות של 12.5% בצוואר (21.25% כולל צלקת). בית המשפט ציין שהיה אפשר לצפות שהנתבעים עצמם יצרפו תמונות של המתחם ושל השילוט, והם לא עשו זאת (ת״א 19606-09-21, בית משפט השלום בנתניה, 2026).

הפסיקה על קפיצות ראש התחילה מפסק דין ישן. בשנות השמונים קפץ נער למים רדודים בבריכה עירונית בבית שמש, והעליון קבע שהבעלים והמפעיל אחראים, בהפחתת 33% אשם תורם (ע״א 145/80, בית המשפט העליון, 1982). אחריו קבע העליון בעניין קיבוץ אפיקים שקיבוץ שהפעיל בריכה בלי מציל אחראי לשיתוק של נער שקפץ, והעלה את הפיצויים לנער; חלקם של הדודים שהשגיחו עליו הופחת ל-15% והאשם התורם של 20% נשאר (ע״א 4597/91, בית המשפט העליון, 1996).

החלקה ליד הבריכה: ריצוף, שילוט ומה צריך להוכיח

נגנית בת 26 אורחת בבריכה של מלון באילת יצאה מהמים, צעדה כמה צעדים והחליקה על אריח שיש. ליד הבריכה שולבו אריחי טרה קוטה ואריחי שיש לבנים. מהנדס שבדק את הריצוף מצא שמקדם החיכוך הרטוב של הטרה קוטה 0.62 ושל השיש 0.22 בלבד. הנתבעים לא הגישו חוות דעת נגדית, והשופט קבע שהמלון אחראי במלואו וללא אשם תורם. הפער בין שני סוגי הריצוף עצמו הוא רשלנות, כי מי שיוצא מהמים חש שהוא צועד על משטח בטוח ופתאום עובר לחלק. הפיצוי עמד על 223,030 ש״ח, ובכלל זה כאב וסבל של 75,000 ש״ח, ובנכות של 14.26% (ת״א 7082/02, בית משפט השלום בירושלים, 2006).

אורח במלון עבר על גשרון מתכת לוהט ליד בריכה והחליק בשפתה. בפסק דין מ-2025 נקבע אשם תורם של 15%, והפיצוי עמד על 245,000 ש״ח לפני הניכוי (ת״א 66362-07-20, בית משפט השלום בתל אביב, 2025). בפסק דין אחר מ-2025 החליק אדם על אבני הכניסה של פארק שהיו מכוסות ירוקת. בית המשפט קבע רשלנות ואשם תורם של 10%, אבל התביעה נדחתה כי הפיצוי נבלע בתגמולי הביטוח הלאומי. לכן כדאי להבין מראש איך גמלאות מנוכות מהפיצוי, ובעמוד על עורך דין ביטוח לאומי אפשר לראות איך הגמלאות והתביעה משפיעות זו על זו (ת״א 21308-03-19, בית משפט השלום בירושלים, 2025).

בתקנות עצמן נקבע ששטחים רטובים יתוחזקו באופן המונע החלקה (תקנה 25(ב)), בלי לפרט תקן ריצוף. פסקי הדין מלמדים שהמבחן הוא מקדם חיכוך סביר, ולא רק קיום רישיון.

למה תביעות נדחו

הפסיקה ברורה גם לגבי מה לא מספיק. בדימונה נדחתה תביעה של אדם שהחליק על רחבה רטובה ליד בריכה עירונית, והוצאות של 8,000 ש״ח הושתו עליו (ת״א 65515-07-21, בית משפט השלום בבאר שבע, 2024). מי שהחליק ביציאה מבריכת מלון באילת בלי להוכיח שהיה מפגע לא קיבל פיצוי (ת״א 41608-08, בית משפט השלום בתל אביב, 2013). בבליעת מים בבריכת מי ים המלח בספא נדחתה התביעה כי השילוט נמצא סביר (ת״א 4536-07, בית משפט השלום ברמלה, 2011). וטביעה של מסיג גבול בבריכת קיבוץ סגורה נדחתה, בין השאר כי תקנות הבטיחות עוד לא נכנסו לתוקף בעת התאונה ב-1 ביוני 2004 (הן נכנסו לתוקף ב-14 בדצמבר 2004) (ת״א 4384-08-08, בית משפט השלום בנצרת, 2013).

המשותף למקרים האלה: מי שנפגע לא הוכיח מפגע קונקרטי, או שהנתבע הוכיח שנקט אמצעים סבירים, או שהנפגע לקח על עצמו את הסיכון.

מה כדאי לעשות מיד אחרי פגיעה בבריכה

1. מתעדים את המקום באותו יום: צילום של השילוט (או היעדרו), סימוני העומק, הריצוף, סוכת המציל ומיקום המציל. בתיק קפיצת הראש מ-2026, דווקא הנתבעים נדרשו להציג תמונות של המתחם ולא עשו זאת, אבל אי אפשר לסמוך על כך.

2. מבררים מי מחזיק את הבריכה ומי המציל. בפסק הדין מחיפה האחריות הוטלה גם על בעלי החברות המפעילות, שנחשבו “קליפה ריקה”. בפסק הדין מפרדס חנה, הבעלים (המועצה) יצאה פטורה והאחריות נפלה על המפעיל ועל מי שהשגיח.

3. מבקשים את יומן האירועים: התקנות מחייבות את המחזיק לנהל יומן אירועים הכולל סיבות והעדים (תקנה 23). לנפגע אין זכות עיון ישירה, אבל היומן פתוח לפיקוח ולמשטרה, ולכן כדאי לפנות מהר ולבקש שיישמר.

4. פונים לטיפול רפואי ושומרים תיעוד רציף. בתיק הטביעה מחיפה בית המשפט קבע קשר סיבתי למוות על סמך סיכום האשפוז, גם בלי נתיחה. תיעוד מוקדם הוא הבסיס לכל ראש נזק, ובפגיעה בצוואר או בחוליות גם לקביעת הנכות.

5. מתעדים עדים: בתיק מביתר עילית הכריעה עדות של עד ראייה ניטרלי שפנה למציל והוא לא עשה דבר.

6. לא ממהרים לחתום על מסמך או על הסדר. לפני שחותמים, כדאי לבדוק שכל ראשי הנזק, וגם הניכויים של הביטוח הלאומי, נלקחו בחשבון.

שאלות ותשובות על תביעה בעקבות פגיעה בבריכה

האם מציל חייב להיות בכל בריכה?

כן, בבריכה שהיא עסק טעון רישוי. לפי התוספת הרביעית לתקנות, בבריכה בשטח של עד 750 מ״ר ועד 30 מתרחצים במים נדרש מציל אחד מסוג 1 שעבר הכשרה בעזרה ראשונה, ומעל 30 מתרחצים נדרשים מציל ומגיש עזרה ראשונה. בבריכה גדולה יותר נדרשים שני מצילים או יותר, ובבריכת גלים שני מצילים ומגיש עזרה ראשונה. בקיבוץ אפיקים הוטלה אחריות על קיבוץ שהפעיל בריכה בלי מציל. כשיש מציל, הוא חייב להיות מוסמך ולהשגיח, ולא להתעסק בדבר אחר (תקנה 7).

האם הורה שלא השגיח על ילדו מפסיד את התביעה?

לא בהכרח, ובפעוט מהקאנטרי האב נשא ב-33%, ובתיק מחיפה האם הוטל עליה אשם תורם של 25%, אבל האחריות העיקרית נשארה אצל המפעיל.

מה קורה אם קפצתי ראש בלי שידעתי כמה עמוק?

אשם תורם אפשרי, ובפסקי הדין שנסקרו נקבעו 15% (מלון בטבריה), 40% (צימר, 2026), 33% (בית שמש) ו-10% (קפיצת סלטה של אחר), ובמקרה אחד של בריכת אגירה באתר הסטף 65%. הוא לא שולל את התביעה אם הבריכה לא סימנה עומק ולא שילטה.

האם אפשר לתבוע בריכה בקיבוץ שהייתה סגורה?

במקרה של טביעת מסיג גבול בבריכה סגורה של קיבוץ התביעה נדחתה, וכך גם בתביעה בעניין שני צעירים שנמצאו מתים בבריכת קיבוץ סגורה (ת״א 42263-12-18, בית משפט השלום בדימונה, 2021), ולכן הנסיבות והגישה הם קריטיים.

כמה זמן יש להגיש תביעה?

תקופת ההתיישנות הכללית היא שבע שנים. כשהנפגע קטין, הזמן אינו נספר עד גיל 18, כך שאפשר להגיש עד גיל 25. כדאי לבדוק את המועד בתיק עצמו לפני שמסתמכים על חריג.

האם גמלאות הביטוח הלאומי מקטינות את הפיצוי?

כשהנפגע זכאי להן, הן מנוכות מהפיצוי, והדבר נבחן בכל תיק לגופו. בפסק הדין מירושלים מ-2025 הפיצוי נבלע לגמרי בגמלאות.

בריכה היא רק אחת הזירות של נזקי גוף, ואת כל תחום נזקי הגוף והנזיקין אפשר לראות בעמוד נזקי גוף ונזיקין.

אם אתם או ילדכם נפגעתם בבריכה, אפשר להתקשר למשרד בטלפון 03-6135337 ולספר מה קרה. נבדוק יחד אילו ראיות קיימות ומה עוד חסר, לפני שמתחילים לדבר עם מפעיל הבריכה או עם מבטחו.

לשירותכם,
צוות המשרד עו״ד בנו גליקמן – ליווי עד הפיצוי
נלחמים בשבילך מול חברות הביטוח והביטוח הלאומי