פיצויים על קטיעת רגל בתאונה ופיצויים על קטיעת יד בתאונת עבודה
בקטלוג של יבואן ציוד שיקומי בישראל מופיעה קופסה שחורה קטנה, במשקל של פחות מקילוגרם וחצי. בתוכה מעבד, חיישנים ומערכת הידראולית. השם המקצועי שלה: מפרק ברך ממוחשב (Microprocessor Knee). תווית המחיר: מאות אלפי שקלים. וזו רק ההתחלה, כי את הקופסה הזו צריך להחליף כל כמה שנים. לכל החיים.
מי שעבר קטיעה בתאונה מגלה מהר מאוד שהמלחמה האמיתית לא נגמרת בבית החולים. היא רק מתחילה שם. חברת הביטוח תסכים לשלם על פרוטזה, השאלה היא על איזו. פרוטזה מכנית בסיסית שמאפשרת ללכת בזהירות על משטח ישר, או פרוטזה מתקדמת שמחזירה לאדם את היכולת לרדת במדרגות, ללכת על חול, לחזור לעבודה. ההפרש בין השתיים, כשמכפילים אותו בעשרות שנות חיים, מגיע למיליוני שקלים. וזה חלק בלתי נפרד מהמלחמה בתביעות שעוסקות בקטיעת איברי גוף (קטיעת רגל או יד).
במאמר הזה תבינו איך נקבעים פיצויים על קטיעת רגל בתאונה ופיצויים על קטיעת יד בתאונת עבודה, כמה אחוזי נכות קובעים מבחני הנכות על כל סוג קטיעה, למה הפרוטזה היא ראש הנזק שחברות הביטוח נלחמות עליו הכי חזק, ומה צריך לעשות כבר עכשיו כדי לא לאבד את הזכות לפרוטזה שתלווה אתכם עשרות שנים.
שנייה אחת של כפפה שנתפסת, וחיים שלמים אחרי
ניקח מקרה שמבוסס על תיקים אמיתיים, בשינויי פרטים מזהים. אלכס, מסגר בן 38, עובד שבע שנים באותו מפעל מתכת. באחד הימים הוא מזין פח לגיליוטינה תעשייתית, כמו שעשה אלפי פעמים. הפעם הכפפה שלו נתפסת בגלגלת ההזנה. שנייה אחת. כשהמכונה נעצרת, כף היד והאמה כבר אינן ניתנות להצלה. בבית החולים מבוצעת קטיעה מתחת למרפק של יד ימין, היד הדומיננטית שלו.
המחדל המרכזי: בבדיקה שנערכה אחרי התאונה התברר שמגן הבטיחות של גלגלת ההזנה פורק חודשים קודם לכן “כי הוא מאט את העבודה”, ושאלכס מעולם לא עבר הדרכת בטיחות מסודרת על המכונה הספציפית הזו. שני מחדלים שחוזרים כמעט בכל תיק של תאונת עבודה ובפרט בתביעות של קטיעת יד במכונה: היעדר מגן והדרכה לקויה.
אלכס היה בטוח שאין לו תיק. הוא אמר: “אני זה שהכנסתי את היד, אני אשם”. לקח לו שמונה חודשים להתקשר, ורק אחרי שאשתו לחצה. בסוף ההליך הוא קיבל פיצוי שכלל, בין השאר, מימון של פרוטזה מתקדמת והחלפות שלה לכל החיים. העובד שמפעיל מכונה לא אמור לפצות במקום המעסיק על מגן שפורק. על זה בדיוק בנויה הפסיקה, ועוד נגיע אליה.
ולצד תאונות העבודה יש את הזירה השנייה, הכביש. קטיעות רגל בישראל נגרמות בחלק גדול מהמקרים בתאונות דרכים, ובאופן בולט אצל רוכבי אופנועים והולכי רגל. פגיעת מעיכה ברגל, ניסיונות הצלה של הגפה, ולעיתים ההחלטה הקשה על קטיעה מתחת לברך או מעליה. שני סוגי התאונות, מכונה וכביש, מובילים לאותה שאלה: איך נראים החיים אחרי, ומי משלם על איכות החיים הזו.
שני מסלולים משפטיים שונים לגמרי, לנפגעי תאונות עבודה ולנפגעי תאונת דרכים, שרוב הנפגעים לא מכירים וצריכים להכיר מראש
נפגע קטיעה בתאונת דרכים ונפגע קטיעה בתאונת עבודה נמצאים בשני עולמות משפטיים שונים, וההבדל משפיע ישירות על גובה הפיצוי, כאשר יתכנו ארועים שהם גם תאונת עבודה וגם תאונת דרכים.
בתאונת דרכים חל חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל”ה-1975. זהו משטר של אחריות מוחלטת ולא צריך להוכיח שמישהו אשם. גם רוכב אופנוע שהחליק ללא כל סיבה חיצונית זכאי לפיצוי מחברת הביטוח של כלי הרכב. יתרון נוסף וקריטי לקטועים הוא תשלום תכוף לפי סעיף 5 לחוק הפיצויים, שמאפשר לקבל כספים מחברת הביטוח עוד לפני סוף המשפט, כולל מימון פרוטזה. בתי המשפט כבר חייבו חברות ביטוח להקדים עשרת אלפי שקלים לרכישת פרוטזה במסגרת תשלום תכוף, עוד לפני שהוכרעה התביעה כולה.
בתאונת עבודה התמונה מורכבת יותר, וכשמדברים על פיצויים על קטיעת יד בתאונת עבודה חשוב להבין שיש שני ערוצי תביעה מקבילים. הערוץ הראשון הוא המוסד לביטוח לאומי, שם מקבלים תחילה דמי פגיעה לתקופה הראשונה (90 ימים ראשונים), לאחר מכן מתחילים ועדות רפואיות שקובעות תחילה נכויות זמניות ולאחר מכן נכויות צמיתות, ואז ממתחילים לקבל צבתנכות מעבודה חודשית לכל החיים. בפגיעות קשות לרוב גם הנפגע זכאי לקצבה מיוחדת לכל חייו.
הערוץ השני הוא תביעת נזיקין נגד המעסיק או יצרן המכונה או זה שתחזק אותה לפי פקודת הנזיקין, סעיפים 35-36, וכאן כן צריך להוכיח רשלנות: מגן שפורק, הדרכה שלא ניתנה, נוהל עבודה מסוכן. הפיצוי בתביעה נגד המעסיק גבוה בדרך כלל בהרבה ממה שהביטוח הלאומי משלם, אבל תגמולי הביטוח הלאומי מנוכים ממנו, ולכן ניהול נכון של שני הערוצים יחד הוא מקצוע בפני עצמו.
הטעות שאני רואה שוב ושוב: נפגעי עבודה שמסתפקים בקצבה מהביטוח הלאומי ומוותרים על תביעת המעסיק, כי “לא נעים לתבוע את מקום העבודה” או כי מישהו אמר להם שאין סיכוי. בפועל, המעסיק כמעט תמיד מבוטח בביטוח חבות מעבידים, ומי שמשלם בסוף היא חברת ביטוח, לא הבוס. ויתור על הערוץ הזה הוא ויתור על ההפרש שבין קצבה בסיסית לבין מימון אמיתי של החיים שאחרי הקטיעה.
כדאיות בתביעת המעסיק או יצרן המכונה או מי שתחזק אותה, נבחן לאחר סיום ההליכים בביטוח הלאומי.
כמה אחוזי נכות קובעים על קטיעה: מעל הברך, מתחת לברך, יד דומיננטית
אחוזי הנכות הרפואית נקבעים לפי מבחני הנכות שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט”ז-1956, ואותם מבחנים משמשים גם מומחים בתביעות נזיקין ובתאונות דרכים. בקטיעות, המספרים גבוהים וההבדלים בין רמות הקטיעה משמעותיים.
בגפה התחתונה: קטיעה מתחת לברך (Below Knee Amputation), כשנשמר גדם שוק תקין שמתאים לפרוטזה, מזכה בדרך כלל בסביבות 50% נכות רפואית. קטיעה מעל הברך (Above Knee Amputation) מקפיצה את הנכות לרמות של 65% עד 80%, לפי גובה הקטיעה ומצב הגדם. ההבדל הזה אינו טכני: אדם שנקטע מעל הברך איבד את מפרק הברך הטבעי, וכל צעד שלו תלוי במפרק מלאכותי. זו בדיוק הסיבה שאצל קטועים מעל הברך שאלת מפרק הברך הממוחשב הופכת לשאלה המרכזית בתיק.
בגפה העליונה: מבחני הנכות מבחינים במפורש בין יד דומיננטית ליד שאינה דומיננטית. קטיעת אמה, מתחת למרפק, ביד הדומיננטית מזכה בנכות בסביבות 60%, וביד הלא דומיננטית מעט פחות. קטיעה מעל המרפק מטפסת גבוה יותר, לרמות של 70% ומעלה ביד הדומיננטית. ההיגיון פשוט: מסגר ימני שאיבד את יד ימין איבד את כלי העבודה המרכזי של חייו, וזה מתורגם גם לנכות הרפואית וגם, חשוב מכך, לנכות התפקודית.
וכאן נקודה שחייבים להבין: הנכות הרפואית היא רק נקודת הפתיחה. בית המשפט בוחן את הנכות התפקודית, כלומר כמה הקטיעה פוגעת בכושר ההשתכרות של הנפגע הספציפי. אצל פקיד שנקטעה רגלו מתחת לברך, הפגיעה התעסוקתית עשויה להיות מתונה. אצל נהג משאית, מסגר או טבח, אותה קטיעה בדיוק יכולה להיות סוף הקריירה, והפיצוי על אובדן השתכרות צריך לשקף את זה. אצל נפגעים צעירים בית המשפט מחשב את אובדן ההשתכרות לעשרות שנים קדימה, וברוח ההלכה שנקבעה בע”א 10064/02 מגדל נ’ אבו חנא, קטין שנפגע יחושב על בסיס השכר הממוצע במשק.
הפרוטזה שחברת הביטוח לא רוצה לשלם עליה
עקרון היסוד בדיני הנזיקין, כפי שחזר ונקבע בפסיקת בית המשפט העליון עוד מע”א 357/80 נעים נ’ ברדה, הוא השבת המצב לקדמותו: הפיצוי צריך לקרב את הנפגע, ככל שכסף יכול, למצב שבו היה לפני התאונה. אצל קטוע, המכשיר שמתרגם את העיקרון הזה לחיים עצמם הוא הפרוטזה. ולכן על הפרוטזה נלחמים.
המספרים מסבירים למה. פרוטזת רגל מכנית בסיסית עולה עשרות אלפי שקלים. מפרק ברך ממוחשב מהדור הנוכחי, מסוג C-Leg או Genium, עולה מאות אלפי שקלים ליחידה, ובדגמים המתקדמים המחיר חוצה את חצי מיליון השקלים. בגפה העליונה הפער דרמטי לא פחות: וו מכני פשוט לעומת יד מיואלקטרית (Myoelectric), שקולטת אותות חשמליים מהשרירים שנותרו בגדם ומתרגמת אותם לתנועות אצבעות. בתביעת עובד שידו נקטעה במכונה נפסקה, במסגרת תביעתו, יד מיואלקטריתבשווי של כ-1.6 מיליון שקל.
ועכשיו החישוב שחברות הביטוח מקוות שלא תעשו: פרוטזה אינה רכישה חד פעמית. אורך החיים של פרוטזה הוא שלוש עד חמש שנים, ואחריו נדרשת החלפה. השקע (Socket) שמחבר את הגדם לפרוטזה נשחק מהר עוד יותר, כי הגדם משנה את צורתו עם השנים, ויש להחליפו בתדירות גבוהה. נפגע בן 30 עם תוחלת חיים רגילה צפוי לעשר החלפות ויותר. קחו מפרק ברך ממוחשב של 400,000 שקל, הכפילו בעשר החלפות, הוסיפו שקעים, גרבי גדם, תיקונים ותחזוקה שוטפת, ותקבלו ראש נזק של מיליוני שקלים. ראש נזק אחד. זו הסיבה שבתיקי קטיעה, סעיף “התאמות ועזרים רפואיים” הוא לא סעיף שולי, הוא יכול להיות גם לב התביעה.
מנגד עומדת הטענה הקבועה של חברות הביטוח: “הפרוטזה הבסיסית עונה על הצורך הרפואי”. הן יזכירו שמשרד הבריאות מממן פרוטזה, וישכחו לציין שמדובר במימון של פרוטזה בסיסית בלבד, בהשתתפות עצמית, ושנפגעים מדווחים על המתנות ארוכות גם לזו. התשובה המשפטית לטענה הזו עוברת דרך חוות דעת של מומחה בשיקום: הוכחה שהנפגע הספציפי, בגילו, במשקלו, ברמת הפעילות שלו ובדרישות העבודה שלו, מסוגל להפיק תועלת תפקודית אמיתית מהפרוטזה הממוחשבת. כשחוות הדעת הזו בנויה נכון, בתי המשפט פוסקים את הפרוטזה המתקדמת, ואף חייבו חברת ביטוח להקדים לנפגע תשלום תכוף לרכישת פרוטזה ממוחשבת עוד במהלך המשפט.
ושימו לב לנקודה שמעטים מכירים: לא כל קטוע מתאים לפרוטזה ממוחשבת או ליד מיואלקטרית, וההתאמה נקבעת בבדיקה שיקומית. דווקא בגלל זה, מי שכן מתאים חייב שהדבר יתועד מוקדם ובאופן מקצועי. אמירה אגבית בתיק הרפואי כמו “מסתדר עם הפרוטזה הקיימת” יכולה לעלות לכם בהפרש של מיליונים.
למה המעסיק אחראי גם כשהעובד “הכניס את היד”
בתאונות מכונה, מסור, מקצועה, גיליוטינה או מכבש, ההגנה של המעסיק וחברת הביטוח שלו כמעט תמיד זהה: העובד התרשל, העובד הכניס את היד, העובד ידע את הסיכון. הפסיקה הישראלית דוחה את קו ההגנה הזה באופן עקבי, ושווה להבין למה.
בע”א 663/88 שירזיאן נ’ לבידי אשקלון קבע בית המשפט העליון את חובתו של מעסיק לספק לעובד שיטת עבודה בטוחה, להדריך אותו, לפקח על העבודה ולהזהיר מפני סיכונים, וזאת גם כשמדובר בעובד ותיק ומנוסה. ההיגיון: העובד עובד ליד המכונה שמונה שעות ביום ולעתים הרבה יותר, השחיקה והשגרה מקהות את תחושת הסכנה, ודווקא המעסיק הוא זה שיכול ומחויב לבנות מערכת שמונעת את הטעות האנושית הצפויה. בנוסף, פקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש”ל-1970, מחייבת גידור לבטח של חלקים מסוכנים במכונה. מגן שפורק כדי “לזרז את הקצב” הוא כמעט תמיד כרטיס כניסה לאחריות מלאה של המעסיק.
מה עם אשם תורם של העובד? בתי המשפט חוזרים וקובעים שיש להיזהר מהטלת אשם תורם על עובד שנפגע תוך כדי ביצוע עבודתו, ובוודאי כשהמחדל הבסיסי, מגן חסר או הדרכה לקויה, הוא של המעסיק. גם כשנקבע אשם תורם, הוא נע בדרך כלל בשיעורים צנועים, ואינו מוחק את התביעה. אז אם אתם אומרים לעצמכם “אני זה שהכנסתי את היד, אין לי תיק”, דעו שבדיוק כך חשב גם אלכס מהסיפור שלמעלה, וטעה.
כאבי פנטום: הכאב ביד שכבר איננה
יש רכיב בתיקי קטיעה שנפגעים מתביישים לדבר עליו, כי הם בטוחים שלא יאמינו להם: כאב אמיתי, לפעמים בלתי נסבל, בגפה שנקטעה. כאבי פנטום (Phantom Pain) הם תופעה רפואית מוכרת ומתועדת, שנגרמת מהאופן שבו מערכת העצבים והמוח ממשיכים “לייצג” את הגפה החסרה. אצל חלק מהקטועים הכאבים דועכים עם הזמן, אצל אחרים הם הופכים לכאב כרוני שמלווה אותם שנים, מפריע לשינה, לריכוז ולעבודה.
מבחינה משפטית, כאבי פנטום הם חלק מהנזק ויש לתבוע בגינם: הם משפיעים על ראש הנזק של כאב וסבל, הם עשויים להצדיק נכות נוירולוגית נפרדת מעבר לנכות האורתופדית על הקטיעה עצמה, והם גוררים הוצאות מתמשכות על טיפול בכאב, תרופות וטיפולים משלימים. לצידם יש לזכור את הרכיב הנפשי: אובדן גפה הוא אירוע שמלווה לא פעם בתגובה פוסט טראומטית או בדיכאון, ומצדיק בדיקה של מומחה פסיכיאטרי במסגרת התביעה. תיק קטיעה שנבנה רק על הנכות האורתופדית הוא תיק חסר.
לחזור לעבוד עם פרוטזה: הסבה מקצועית והשתלבות תעסוקתית
השאלה ששומעים בשלב מסוים מכל נפגע: “מי יעסיק אותי ככה?”. התשובה מורכבת. חלק מהקטועים חוזרים לעבודתם הקודמת, בעיקר בעבודות משרדיות. אבל מי שעבד בעבודה פיזית, ורוב נפגעי המכונות הם עובדי כפיים, עומד בפני הסבה מקצועית מלאה: לימודים, הכשרה, התחלה מחדש בגיל 40 או 50, ולרוב בשכר נמוך יותר, לפחות בשנים הראשונות.
למרכיב הזה יש שווי כספי בתביעה, והוא מורכב מכמה שכבות: אובדן השתכרות מלא בתקופת השיקום וההכשרה, הפרשי שכר לעתיד בין המקצוע הישן לחדש, פגיעה בפנסיה ובתנאים הסוציאליים, והפסד של שעות נוספות ותוספות שאפיינו את העבודה הקודמת. במקביל, המוסד לביטוח לאומי מפעיל אגף שיקום מקצועי שמממן לנפגעי עבודה עם נכות מתאימה לימודים ודמי שיקום. חשוב לנצל את הזכות הזו, אבל חשוב לא פחות לוודא שהתביעה הנזיקית משקפת את מה שהשיקום לא מכסה, דהיינו את פער ההשתכרות שיישאר גם אחרי ההסבה המוצלחת ביותר.
מקורות פיצוי נוספים שרוב הנפגעים לא מכירים
חשוב לדעת שתביעת הפיצויים נגד המזיק או חברת הביטוח היא לא בהכרח מקור הפיצוי היחיד. נפגע שאיבד את כושר העבודה שלו, באופן מלא או חלקי, עשוי להיות זכאי במקביל גם לפנסיית נכות מקרן הפנסיה שאליה הופרשו כספים דרך מקום העבודה. זכות זו קיימת גם לשכירים וגם לעצמאים (עוסק פטור או עוסק מורשה) שהצטרפו לקרן, ולעיתים מדובר בקצבה חודשית משמעותית שמשולמת שנים רבות. בנוסף, רבים מחזיקים לפעמים בלי לזכור בכלל בפוליסת אובדן כושר עבודה פרטית, בביטוח מנהלים, בביטוח חיים עם כיסוי לנכות או בפוליסת תאונות אישיות, שמזכות בקצבה או בסכום חד־פעמי ללא קשר לשאלה מי אשם בתאונה. המשמעות המעשית היא שאפשר לקבל גם קצבה מקרן הפנסיה או מהפוליסה הפרטית וגם פיצויים בתביעה עצמה, בכפוף לכללי הניכוי והתיאום בין המקורות ולכן חשוב ביותר שעורך דין מנוסה בתביעות נזקי גוף ותאונות עבודה יבחן את כל המקורות יחד, יאתר את כל הפוליסות הרשומות על שמכם וידאג שלא תפספסו שום מקור לפיצוי.
טיפים מעשיים: מה לעשות כבר בשבועות הראשונים אחרי קטיעה
- אם נפגעתם ממכונה, דאגו שמישהו יצלם אותה עוד באותו יום, כולל המקום שבו אמור היה להיות מגן, לפני שהמפעל מתקן, מרכיב מחדש או מחליף חלקים. תמונה אחת של גלגלת בלי מגן שווה יותר מעשרה עדים אחרי שנה.
- שמרו כל קבלה והצעת מחיר שקשורה לפרוטזה, לשקעים, לגרבי גדם ולתיקונים, ובקשו מרופא השיקום שיכתוב מפורשות בתיק הרפואי איזו פרוטזה מומלצת לכם תפקודית, לא רק איזו פרוטזה “מספיקה”. המסמך הזה הוא הבסיס לראש הנזק הגדול בתיק.
- ספרו לרופאים על כאבי הפנטום מהיום הראשון ובכל ביקורת, גם אם נדמה לכם שזה “בראש”. כאב שלא מתועד בזמן אמת הוא כאב שחברת הביטוח תטען שלא היה.
- אל תחתמו על שום מסמך של חברת ביטוח, כולל “טופס ויתור סודיות מורחב” או הצעת פשרה מהירה, לפני ייעוץ משפטי. בתיקי קטיעה, פשרה מוקדמת ומהירה משמעותה כמעט תמיד ויתור על החלפות הפרוטזה העתידיות.
- בתאונת עבודה, הגישו תביעה לדמי פגיעה לביטוח הלאומי בהקדם, שמרו את טופס בל/250 מהמעסיק, ורשמו לעצמכם עוד השבוע את שמות העובדים שראו את התאונה ואת מי שידע שהמגן פורק.
פסיקה ופיצויים ידועים בקטיעות: מה נפסק בפועל
בתיקי קטיעה, הרכיב שמייצר את הפער הוא עלות התותבות לאורך החיים, ולצידו אובדן ההשתכרות. אלה סכומים שנפסקו בפועל בבתי המשפט בישראל.
באחד מפסקי הדין, רק ראש הנזק של התותבת לרגל הועמד על 1,585,997 שקלים, וסך הפיצוי על 6,648,874 שקלים. זהו הנתון שממחיש מדוע סוג התותבת שנפסק הוא חשוב מאוד בקטיעה בעקבות תאונות דרכים.
בהליך אחר הנזק הכולל 8,844,650 שקלים. בית המשפט פסק את הסיעוד לעבר לפי הקבלות בפועל, 569,400 שקלים, וציין שהתשלום בפועל למטפלים נפל משמעותית מאמת המידה של הלכת אקסלרד.
בדוגמה נוספת, בראש הנזק של הפסדי השתכרות בלבד נפסקו 1,363,000 שקלים לעבר ו-4,100,000 לעתיד, סך הכול 5,463,000 שקלים.
בתביעה מורכבת עם פגיעה קשה בגפיים התחתונות נפסק נזק כולל 9,557,980 שקלים, ולאחר ניכוי גמלאות מל”ל נפסקו 6,455,741.
ההבדל בין תיק לתיק אינו נובע רק מגובה הקטיעה, אלא ממה שהוכח: איזו תותבת, בכמה זמן היא מוחלפת, וכמה עזרה נדרשת ביום יום, בן כמה הנפגע ומה היה שכרו במועד הפגיעה.
טיפול בבית מול מסגרת חוץ ביתית: מה זה עושה לפיצוי
רוב הקטועים חוזרים לחיות בבית, ולכן ראש הנזק של עזרת הזולת נבנה סביב עזרה בפעולות היומיום ולא סביב סיעוד מלא. אבל בקטיעות גבוהות, בקטיעות מרובות או כשנלווים סיבוכים, השאלה הזו הופכת מרכזית.
העיקרון פשוט: פיצוי בגין עזרת הזולת מכסה את העלות שנופלת על הנפגע. כשנפגע שוהה דרך קבע במסגרת שמספקת את מלוא הטיפול, נותרות בעיקר עלויות הביקורים. בפסק דין של נפגע המאושפז דרך קבע במוסד סיעודי נפסקו בראש נזק זה 300,000 שקלים בלבד, לעומת מיליוני שקלים לנפגעים בחומרה דומה החיים בביתם.
חברות הביטוח טוענות באופן קבוע שאם בני המשפחה מטפלים בנפגע בהתנדבות, לא נגרמה עלות ולכן לא מגיע פיצוי. הטענה הזו נדחתה. בעניינו של שגיב ארמה נקבע במפורש שהעובדה שהנפגע נזקק לעזרת בני משפחה אינה פוגעת בזכאותו לפיצוי, ושאין כל ודאות שעזרה כזו תהיה זמינה לו לאורך כל חייו. המזיק אינו זוכה להנחה בזכות מסירותה של המשפחה.
מכאן שגם למי שחי בבית ונעזר בבני משפחה בלבד, בלי מטפל בשכר, מגיע פיצוי. בפועל נפסקו סכומים חודשיים של 6,000 ו-7,000 שקלים לתקופות שבהן המשפחה סעדה את הנפגע בעצמה.
המסקנה המעשית זהה בכל התיקים: בית המשפט פוסק לפי מה שהוכח, לא לפי מה שנטען. משפחה שמטפלת בבית חייבת לתעד מהיום הראשון מי טיפל, כמה שעות, ומה שולם. בתיק אחד נפסק החזר של 569,400 שקלים עבור שירותי סיעוד, כולו על בסיס הקבלות והחשבוניות שהוצגו.
שאלות ותשובות: מה שקטועים ובני משפחותיהם מחפשים ברשת
כמה פיצויים מקבלים על קטיעת רגל בתאונת דרכים?
בקטיעת רגל בתאונת דרכים מדובר בדרך כלל בפיצוי של מיליוני שקלים, בהתאם לגיל, לשכר ולרמת הקטיעה. הפיצוי מורכב מאובדן השתכרות לעשרות שנים, עלות פרוטזות והחלפותיהן לכל החיים, עזרת צד שלישי, התאמת דיור ורכב, הוצאות רפואיות וכאב וסבל. ככל שהנפגע צעיר יותר והקטיעה גבוהה יותר, כך הסכומים גדלים, ולכן אין “מחירון” אחיד ואין תחליף לחישוב פרטני.
כמה אחוזי נכות מקבלים על קטיעת יד בתאונת עבודה?
קטיעת אמה ביד הדומיננטית מזכה בנכות רפואית בסביבות 60%, וקטיעה מעל המרפק מגיעה ל-70% ומעלה. מבחני הנכות של הביטוח הלאומי מבחינים בין יד דומיננטית ליד שאינה דומיננטית, ובקטיעות גבוהות ניתן להגיע גם להפעלת תקנה 15 שמוסיפה עד מחצית מאחוזי הנכות כשאין אפשרות לחזור למקצוע. הנכות הזו קובעת את קצבת הנכות מעבודה, ומשמשת נקודת פתיחה גם בתביעה נגד המעסיק.
מי משלם על פרוטזה אחרי קטיעה, משרד הבריאות או חברת הביטוח?
משרד הבריאות מממן פרוטזה בסיסית בלבד ובהשתתפות עצמית, ואת הפער הגדול עד לפרוטזה מתקדמת משלמת חברת הביטוח רק אם תובעים אותו. בתאונת עבודה משתתף גם הביטוח הלאומי במכשירי שיקום, אבל אף גורם ציבורי לא יממן מפרק ברך ממוחשב או יד מיואלקטרית בעלות של מאות אלפי שקלים. את אלה משיגים בתביעת הנזיקין, באמצעות חוות דעת שיקומית שמוכיחה את הצורך התפקודי.
אני זה שהכנסתי את היד למכונה, יש לי בכלל תביעה נגד המעסיק?
כן, ברוב המקרים יש תביעה, כי החוק מטיל על המעסיק את החובה למנוע גם טעויות צפויות של עובדים. אם המכונה לא הייתה מגודרת כנדרש, אם המגן פורק, או אם לא קיבלתם הדרכת בטיחות מסודרת, האחריות היא של המעסיק גם כשהיד שלכם היא שנתפסה. בתי המשפט נזהרים מהטלת אשם תורם על עובדים, וגם כשנקבע כזה, הוא מפחית את הפיצוי בשיעור מוגבל ואינו שולל אותו.
כמה זמן יש לי לתבוע אחרי קטיעה, ומה אני מאבד אם אחכה?
תביעת נזיקין מתיישנת בדרך כלל שבע שנים מיום התאונה, אבל לחכות זה לאבד כסף וראיות. מכונות מתוקנות, מגנים מורכבים בחזרה, עדים עוזבים את המפעל, ותיעוד נעלם. בביטוח הלאומי, איחור בהגשת תביעה לדמי פגיעה עלול לפגוע בתשלומים בפועל. מי שממתין שנים גם מתקשה להוכיח את הקשר בין כאבי הפנטום והנזק הנפשי לתאונה. את התביעה לא חייבים לסיים מהר, אבל את איסוף הראיות חייבים להתחיל מיד.
האם מגיעה לי פרוטזה ממוחשבת או שאסתפק בפרוטזה רגילה?
הזכאות לפרוטזה ממוחשבת נקבעת לפי הצורך התפקודי שלכם, לא לפי מה שנוח לחברת הביטוח. אם אתם צעירים, פעילים, עובדים או מסוגלים לחזור לעבודה, ומומחה שיקום קובע שתפיקו תועלת ממפרק ברך ממוחשב או מיד מיואלקטרית, לבית המשפט יש בסיס לפסוק לכם אותה, כולל החלפות כל שלוש עד חמש שנים לכל החיים. בתי משפט בישראל כבר חייבו חברות ביטוח לממן פרוטזות כאלה, ואף להקדים את מימונן במסגרת תשלום תכוף.
מה זה כאבי פנטום והאם מקבלים עליהם פיצוי?
כאבי פנטום הם כאבים אמיתיים המורגשים בגפה שנקטעה, תופעה נוירולוגית מוכרת שפוגעת בשינה, בתפקוד ובעבודה. הם מזכים בפיצוי כחלק מכאב וסבל, ולעיתים מצדיקים נכות נוירולוגית נפרדת והוצאות מתמשכות על טיפול בכאב. התנאי המעשי: שהכאבים יתועדו בתיק הרפואי באופן שוטף, מהאשפוז הראשון והלאה.
איבדתי את העבודה אחרי הקטיעה, איך מחשבים את הפסד השכר שלי?
הפסד השכר מחושב מהשכר שהרווחתם לפני התאונה, לאורך כל שנות העבודה שנותרו לכם עד גיל הפרישה, בתוספת פגיעה בפנסיה ובתנאים הסוציאליים. אם תעברו הסבה מקצועית, יחושב הפער בין השכר הישן לשכר הצפוי במקצוע החדש, וגם תקופת הלימודים וההכשרה מפוצה. אצל נפגעים צעירים בית המשפט מחשב עשרות שנות השתכרות קדימה, ולכן דווקא אצלם מדובר ברכיב של מיליוני שקלים.
לסיכום, שלושה דברים שכדאי לקחת מהמאמר
הראשון: קטיעה היא לא ראש נזק אחד אלא מערכת שלמה, פרוטזות והחלפותיהן לכל החיים, כאבי פנטום, נזק נפשי, הסבה מקצועית ואובדן השתכרות. תיק שמטפל רק בנכות האורתופדית משאיר ומוותר מראש על חלקים גדולים של הפיצוי הכספי.
השני: הקרב המרכזי הוא על איכות החיים, ובראשו הפרוטזה המתקדמת. ההפרש בין מה שחברת הביטוח מציעה לבין מה שבית משפט פוסק כשהתיק בנוי נכון נמדד במיליוני שקלים לאורך החיים.
השלישי: הראיות נבנות או נעלמות בשבועות הראשונים. תמונת המכונה בלי המגן, התיעוד של כאבי הפנטום, ההמלצה השיקומית המפורשת על סוג הפרוטזה, אלה המסמכים שיקבעו את התוצאה בעוד שלוש שנים. לעתים בתביעות מהסוג הזה חשוב להיוועץ עם מומחה בטיחות ולפעמים בתביעות של תאונות עבודה קשות כדאי מלכתחילה לשלוח למקום התאונה מומחה בטיחות.
כמה מילים עלינו
ניסיון של למעלה מ-20 שנה (מאז אפריל 2006) בניהול וליווי נפגעים בבתי המשפט, מול חברות הביטוח וכמובן בביטוח הלאומי. המומחיות שלי היא נזקי גוף: תאונות עבודה, תאונות דרכים, רשלנות רפואית ופציעות למיניהן. הניסיון שצברתי בייצוג חברות ביטוח, ואלפי התביעות שליוויתי וניהלתי בשנים האלה, מאפשרים לי ולצוות משרדי מבט רחב יותר והבנה עמוקה יותר של התהליך המורכב. הכל כדי להבטיח שתקבלו את היחס האישי והפיצוי המקסימלי שמגיע לכם ולבני משפחתכם.
אל תתמודדו לבד, דברו איתי עוד היום, הימנעו מטעויות מיותרות, ונתחיל מיד לקדם את התביעה שלכם.
לשירותכם,
צוות משרד עו”ד בנו גליקמן – ליווי עד הפיצוי
נלחמים עבורך מול הביטוח הלאומי וחברות הביטוח.
