מצטער אבל לא מדובר על אוצר או שודדי הקריביים (בסך הכל נזיקין)…
לצערנו, לא מעטים המקרים בהם אדם כלשהו נפגע באופן “מתגלגל” כתוצאה מאירוע מסוים אותו חווה. למרבה הצער לא תמיד ניתן לשער מראש מה יקרה לו בהמשך…
לדוגמה – שני נהגים ניהלו ויכוח סוער בעת מריבה על מקום חנייה. נהג אחד הרים אבן, איים על הנהג השני, פגע בו וגרם לו לחבלה קלה. הנהג השני התמוטט ומת. מאוחר יותר מסתבר שהוא סבל ממחלת לב סמויה (שהנפגע עצמו לא הכיר) והפגיעה מהאבן גרמה לו להתקף לב שהביא למותו.
האם הנהג שזרק את האבן יהיה אשם בנזקי משפחת הנפטר?
אדם זומן לשיחה אצל המעביד שלו, אשר הודיע לו על פיטוריו מהעבודה. ימים ספורים לאחר מכן, לקה האדם שפוטר באירוע מוחי.
האם המעביד אשם בארוע המוחי? האם זו תאונת עבודה?
ממליץ לכם לדעת מתי ובאילו מקרים ניתן לתבוע פיצויים. הלכת “הגולגולת הדקה” מפרטת מה החוק הישראלי “חושב” על כך. יתירה מכך, היא אמורה לשמור עליכם לא לעשות מעשים פזיזים אחרת תישאו בתוצאות שהייתם צריכים לצפות.
מתי ומדוע מוענקים פיצויים לניזוק?
החוק הישראלי מעניק פיצויים לניזוק רק בשל הנזק הצפוי ממהלכם הרגיל של הדברים ושנבע כתוצאה ישירה מעוולת המזיק. אולם, במקרה והנזק נגרם או הוחמר כתוצאה מגורמים בלתי צפויים מראש, ניתן לשקול “שימוש” בהלכת “הגולגולת הדקה”.
הלכת “הגולגולת הדקה”
הלכה זו מהווה חריג לפיצוי בשל היקף הנזק – אני יודע מדובר במשפט מורכב.
ההלכה מכירה באחריות המזיק לנזקים שמקורם בחולשותיו המקדמיות והבלתי צפויות של הניזוק. היא מורה כי לא תתקבל טענת המזיק שלא חזה מראש את נזקי הניזוק, אשר באו לו כתוצאה מחולשה מיוחדת, עליה לא יכול היה לדעת, שכן על המזיק לקבל את הניזוק כמות שהוא ולצפות שאולי מדובר באדם חלש או שקיימת מחלה נסתר.
הלכת “הגולגולת הדקה” חלה על שני מרכיביו של היקף הנזק
• חומרה בלתי צפויה של הנזק הראשוני.
• נזקים בלתי צפויים המתפתחים מהנזק הראשוני, המכונים נזקים שניוניים, למשל: התפתחות דלקת חמורה שנגרמה עקב פגיעה קלה בתאונת דרכים (כאשר הדלקת היא הנזק השניוני) או אפילו התפתחות תסמונת כאב קשה מאוד כמו CRPS.
ההלכה חלה על היקף הנזק, ואינה חלה על תהליך גרימתו של נזק ראשוני, ולא על סוגו של הנזק הראשוני. לדוגמא: אדם שהתאבד עקב רגישות נפשית מיוחדת ובלתי צפויה, בתגובה לפיטוריו ממקום עבודתו, נזק ההתאבדות הוא נזק ראשוני שסוגו והליך גרימתו אינם צפויים ועל כן אין מחילים עליו את הלכת הגולגולת הדקה אבל ניתן להכיל על הליך הפיטורין “רשלנות” במידה וההליך נעשה באופן גס ואגרסיבי.
במקרה של פיטורי העובד, אם “האדם הסביר” שפיטר את העובד ציפה שייגרם נזק כלשהוא לגוף העובד כתוצאה מהמהלך, ולמעשה נגרם נזק הרבה יותר חמור, זה עדיין נופל בגדר האחריות שלו כמזיק. אך אם נזקי הגוף לחלוטין שונים ממה שהיה צפוי היה לקרות, הרי שזה נופל מחוץ לטווח האחריות של המזיק.
החלת הלכת “הגולגולת הדקה” בתביעות נזיקיות, מחזקת את עניין הטלת האחריות על נזקים והיא מתיישבת עם מגמת התרחבות האחריות בנזיקין, המשקפת מודעות חברתית הולכת וגדלה לצורך להטיל אחריות על התנהגויות שאינן רצויות, ומכאן, להעניק פיצוי הולם לנפגעים מהתנהגויות אלה, שכן ההגינות מחייבת כי ההשלכות הנובעות מהיקף הנזק ינשאו על ידי המזיק ולא על ידי הניזוק.
