מה שמכריע אינו חומרת המחלה, אלא אם ידעתם לנקוב בשם החומר ובכמות לה נחשפת בעבודה!
אדם שעבד עשרות שנים במפעל, בחקלאות או במוסך, מגיע יום אחד לנוירולוג ושומע את המילה פרקינסון. השאלה שמטרידה אותו ואת בני משפחתו אינה רק רפואית: האם מה שקרה לו קשור למה שנשם ולמה שנגע בו בעבודה, שנים לפני שהרעד הראשון הופיע.
אז האם פרקינסון מוכר בכלל כמחלת מקצוע? למה חקלאי אחד הוכר וכימאי נדחה עם אותה מחלה? ומה עושים כשעברו עשרים שנה מאז שהפסקתם לעבוד שם?
המדריך הזה בנוי בדיוק בשביל לענות לכם על כל השאלות של חקלאי שריסס, כימאי שעבד עם ממסים, צבעי, עובד אחזקה במפעל ומהנדס בתעשייה צבאית.
בכולן חוזר אותו דבר: המפתח אינו הרעד עצמו אלא הראיה לחשיפה. כמה חומר, כמה זמן, באיזו תדירות ובאילו תנאים.
המלכודת שרוב הנפגעים אינם מכירים
זו הנקודה החשובה ביותר במדריך הזה, וכדאי להבין אותה לפני כל דבר אחר. החוק מכיר בפגיעה בעבודה, ובכלל זה במחלה שנגרמה מהעבודה, אבל פרקינסון עצמו אינו מופיע ברשימת מחלות המקצוע הסגורה שבתקנות.
מה שכן מופיע שם הוא הרעלות ספציפיות, כמו הרעלת מנגן ותרכובותיו או הרעלת פחמימנים הלוגנים. באחד התיקים, שבו העובד טען שחלה בפרקינסון מחשיפה לחומרים הלוגנים, נקבע במפורש שמחלת המקצוע המוכרת היא ההרעלה עצמה ולא פרקינסון, ולכן הנטל המלא להוכיח קשר סיבתי נותר עליו. (ב״ל 48758-08-15)
המשמעות המעשית: כמעט בכל תביעת פרקינסון מדובר בפועל בתביעה במסלול המיקרוטראומה ולא במחלת מקצוע קלאסית, גם כששתי העילות נטענות יחד בכתב התביעה. ובמסלול הזה הנטל כולו על הנפגע.
בנוסף לכך קיימת האפשרות לתבוע את המעסיק בנזיקין, אם לא סופקו אמצעי מיגון מתאימים או לא ניתנה אזהרה על הסיכון. שני המסלולים יכולים להתנהל זה לצד זה, וההליך בביטוח הלאומי הוא לרוב הראשון שנפתח, מפני שהוא אינו דורש הוכחת רשלנות אלא רק קשר סיבתי.
שני שלבים, ומי מכריע בכל אחד
בשלב הראשון נקבע מה בדיוק עשיתם בעבודה: אילו חומרים, כמה שעות ביום, כמה ימים בשבוע, ובאילו אמצעי מיגון השתמשתם או לא השתמשתם. זו התשתית העובדתית שמועברת הלאה. בשלב השני נותן מומחה שמינה בית הדין, לרוב רופא תעסוקתי או טוקסיקולוג, חוות דעת בשאלה הרפואית: האם קיים קשר סיבתי בסבירות של יותר מחמישים אחוז בין החשיפה שתוארה לבין המחלה.
נכון להיום הסיכוי בשלב הרפואי אינו ודאי, והוא תלוי ברופא שימונה, בספרות שהוא נשען עליה ובתיעוד הרפואי הקיים. אי אפשר להבטיח תוצאה בשלב הזה, אבל אפשר להשפיע ישירות על השלב הראשון, ושם בדיוק נופלות רוב התביעות.
הריסוס שנרשם, והממסים שלא
שתי דוגמאות אלו מסבירות את התחום כולו, בפרט שמדובר באותה מחלה בדיוק, ובאותו מסלול משפטי, אחד הוכר והשני נדחה.
מה שהוכר: חקלאי בקיבוץ ריסס במשך שנים ארוכות חומרי הדברה נגד עשבייה, נביטה, חרקים ופטריות, בשיטות שונות: מרסס גב, מיכל גרור על טרקטור, ואף סימון מהקרקע למטוסי ריסוס. התביעה נדחתה בביטוח הלאומי, ובבית הדין מונו שתי מומחיות ברצף. הראשונה קבעה שאי אפשר לבסס קשר, מפני שהוא עבד עם תערובות חומרים ולא עם חומר בודד ומוגדר. המומחית השנייה, על בסיס מחקרים מאוחרים יותר, קבעה קשר סיבתי בסבירות של יותר מחמישים אחוז, ושהעבודה השפיעה בשיעור של עשרים אחוזים לפחות. (ב״ל 2286-08-13)
מה שאפשר את זה: העובדות שהועברו למומחית כללו את השמות המסחריים של החומרים עצמם, כמויות בליטרים לכל אירוע ריסוס, ותדירות מדויקת לכל תקופת עבודה. עם רשימה כזאת ביד, המומחית יכלה להצליב אותה מול מחקר רחב היקף שעקב אחרי כתשעים אלף מדבירים וחקלאים, ולהצביע על חומרים ספציפיים מתוך הרשימה שנקשרו במחקר לעלייה מוכחת בסיכון.
מה שנדחה: כימאי שעבד במפעלים לשמני סיכה, לחומרי ביניים אגרו כימיים ובתרכובות ברום, ונחשף לפי טענתו לממסים ולציאניד, נדחה. שני המומחים מצאו שגילו ומחלת אביו היו גורמי הסיכון המכריעים, ולא הוכחה אסכולה רפואית שמכירה בקשר בין החומרים שאליהם נחשף לבין המחלה. התיאור שלו היה כללי: ממסים וציאניד, בלי שמות מסחריים ובלי כמויות. (ב״ל 21750-12-13)
שני האנשים האלה חשופים על פני הדברים לאותו סוג נזק, אבל רק מי שהצליח לתרגם את שנות העבודה לרשימה מכומתת של חומרים, כמויות ותדירות קיבל תשובה חיובית. ההבדל הוא איכות התיעוד, לא חומרת המחלה.
ובכיוון דומה, צבעי שנחשף לממסים פחמימניים ארומטיים זכה בתביעתו אחרי שהמומחית, שתחילה התלבטה, קבעה בחוות דעת משלימה קשר סיבתי ברור, והבחינה בין פרקינסון שסיבתו אינה ידועה לבין תסמונת שמתפתחת בעקבות חשיפה בעבודה. (ב״ל 15244-03-14)
לא רק חומרי הדברה: גם ממסים ומתכות
לצד חומרי ההדברה קיימת קבוצה נפרדת של תיקים שעוסקת בחשיפה למתכות כמו עופרת, נחושת, ברזל ומנגן, אצל עובדי תעשייה ומסגרים. באחד מהם ביקש בית הדין מהמומחה להתייחס במפורש לרשימת המתכות שנמנו בעובדות ולאסכולות הרפואיות שדנות בקשר בין כל אחת מהן למחלה. (ב״ל 44165-11-15) בתיק אחר התבקש מומחה להבהיר את עמדתו ביחס למחקרים שהראו סיכון מוגבר דווקא בשילוב של כמה מתכות, לאחר שבתשובה קודמת שלל כל קשר. (ב״ל 68443-12-19)
הלקח ברור: גם בחשיפה למתכות המומחה נדרש להצביע על מחקר ספציפי לכל מתכת בנפרד, ואינו מסתפק בקביעה כללית שמדובר בחומרים מסוכנים. מי שיכול לספק רשימה מדויקת של המתכות או הסגסוגות שבהן עבד, ולא רק תיאור כללי של עבודת מתכת, מקל משמעותית על המומחה למצוא את הספרות הרלוונטית.
ויש גם צד מעודד: מנהל מוצרים במפעל צבאי שעמד שעתיים ביום בממוצע ברצפת הייצור ונחשף למנגן זכה בתביעתו, אחרי שהמומחה קבע שהחשיפה תאמה בדיוק את העובדות שנקבעו. (ב״ל 69416-12-20) כלומר גם חשיפה חלקית, שאינה נמשכת לאורך כל יום העבודה, יכולה להספיק אם היא מתועדת במדויק.
אותה חשיפה, מחלות אחרות
אותה קבוצת חשיפות, חומרי הדברה, ממסים ועשן ריתוך, מוכרת בפסיקה גם ביחס למחלות אחרות. בעל משק חקלאי עצמאי ששימש במקביל כחשמלאי שכיר, ונחשף לחומרי הדברה, לעשן ריתוך, למדללי צבע ולממסים, פיתח לימפומה, ותביעתו התקבלה. (ב״ל 11260-12-18)
בכיוון ההפוך, פועלת ייצור במפעל פלסטיק שנחשפה לטענתה לאדים ולחומרים רעילים תבעה הכרה במחלת ריאות ונדחתה. לא מפני שהמחלה אינה קשורה לחשיפה כימית באופן עקרוני, אלא מפני שלא הונחה שום תשתית עובדתית קונקרטית ולא הוברר לאילו חומרים בדיוק נחשפה ובאיזו כמות. (ב״ל 47556-08-16) המסקנה זהה בשתי הדוגמאות: לא סוג המחלה קובע, אלא איכות התיעוד של החשיפה.
מה עליכם להוכיח ואיך
בביטוח הלאומי
רשימת חומרים בשמות, לא בקטגוריות: נקבו בשמות מסחריים או בשמות החומרים הפעילים, ולא בביטוי כללי כמו חומרי הדברה. זה בדיוק מה שאפשר למומחית באחד התיקים להצליב את הרשימה מול ספרות רפואית עדכנית, וזה בדיוק מה שחסר בתיק שנדחה.
כמות ותדירות לכל תקופה: כמה ליטרים או קילוגרמים בכל אירוע חשיפה, כמה פעמים בשבוע ובחודש, ולאורך איזו תקופת עבודה.
הביאו עד שעבד לצדכם: באחד התיקים ההכרה נשענה על עדות של עמית לעבודה שאישר את התיאור, וזו ראיה שקשה מאוד להחליף.
תעדו תלונות מוקדם אצל רופא המשפחה: וציינו את מקום העבודה כאפשרות לגורם. פער גדול בין התלונה הראשונה לאבחנה עלול לשמש טענת שיהוי.
מועדים: בתאונת עבודה חדה מגישים תוך שנים עשר חודשים מיום הפגיעה. במחלת מקצוע ובמיקרוטראומה אין מועד להגשה, וכשהמחלה מתגלה אפשר להגיש, גם בגיל פנסיה. עם זאת, מרחק הזמן נשקל לגופו: פער של עשרים ושלוש שנים בין סיום החשיפה לבין האבחנה היה אחד הנימוקים לדחיית תביעה.
גיל מבוגר או מחלה במשפחה אינם שוללים את התביעה: אבל הם עלולים לשמש גורם מתחרה שהמומחה יעדיף כהסבר. ככל שהתיעוד על החשיפה מדויק יותר, כך קל יותר למומחה להתמודד עם הגורמים האלה.
בתביעה נגד המעסיק
חובת הזהירות בעבודה עם חומרים כימיים כוללת אספקת ציוד מיגון אישי, מערכות יניקה ואוורור, והדרכה על הסיכונים. ההפרה מתבטאת לרוב בהיעדר מסכות, כפפות או ביגוד מגן. הקשר הסיבתי דורש אותה רמת הוכחה רפואית, ולכן חוות דעת שניתנה בהליך מול הביטוח הלאומי יכולה לשמש גם שם. ואשם תורם עלול להיטען אם סירבתם להשתמש באמצעי מיגון שסופקו בפועל, ולכן חשוב לתעד גם מה כן עמד לרשותכם ומה לא.
בשבוע הראשון אחרי שעולה החשד
כתבו בעצמכם רשימה של חומרים, מקומות עבודה ותאריכים כל עוד הזיכרון טרי, ופנו למעסיקים קודמים לקבלת אישורי העסקה ותיאורי תפקיד.
הכשל שחוזר שוב ושוב הוא תיאור כללי מדי, בלי שמות, כמויות או תדירות, שמותיר למומחה הרפואי כמעט שום דבר לעבוד איתו.
אל תשהו את הפנייה לרופא. ככל שהפער בין סיום החשיפה לתלונה הרפואית הראשונה גדול יותר, כך קשה יותר למומחה לקבוע קשר בביטחון.
שאלות ותשובות
האם פרקינסון מופיע ברשימת מחלות המקצוע הרשמית?
לא. פרקינסון עצמו אינו רשום בתקנות. מה שרשום הוא הרעלות ספציפיות, כמו הרעלת מנגן או הרעלת פחמימנים הלוגנים, ולכן רוב התביעות מתנהלות בפועל במסלול המיקרוטראומה, שבו הנטל המלא על הנפגע.
כמה זמן אחרי סיום החשיפה עדיין אפשר לתבוע?
במחלת מקצוע ובמיקרוטראומה אין מועד קבוע להגשה, ואפשר להגיש כשהמחלה מתגלה. עם זאת כל מקרה נבחן לגופו, ובאחד התיקים פער של עשרים ושלוש שנים בין סיום החשיפה לאבחנה נשקל לחובת התובע. (ב״ל 9472-03-20) המסקנה המעשית: ככל שפונים מוקדם יותר אחרי האבחנה, כך קל יותר להסביר את הפער.
מה ההבדל בין מחלת מקצוע למיקרוטראומה בתביעה כזו?
מחלת מקצוע דורשת שהמחלה תופיע ברשימה סגורה מול חומר ספציפי, ואז נטל ההפרכה עובר לביטוח הלאומי. במיקרוטראומה, שהיא המסלול השכיח בפועל כאן, הנפגע מוכיח בעצמו גם את התשתית העובדתית וגם את הקשר הסיבתי בעזרת מומחה.
האם גיל מבוגר או פרקינסון במשפחה שוללים את התביעה?
לא באופן אוטומטי, אבל הם עלולים לשמש גורם מתחרה שהמומחה יעדיף כהסבר למחלה, וכך קרה בתיק שבו הגיל ומחלת האב נקבעו כגורמים מכריעים.
אילו מקצועות חשופים לסיכון הזה בפועל?
בפסיקה מופיעים חקלאים, כימאים, צבעים, עובדי בתי זיקוק, מכונאים, מסגרים, עובדי תעשייה צבאית ועובדי ייצור בפלסטיק. המשותף לכולם אינו שם המקצוע אלא חשיפה חוזרת לחומרי הדברה, לממסים או למתכות. עשרה מקצועות נוספים שבהם נבחנה בדיוק אותה שאלה, ומה הצליחו להוכיח, מרוכזים בעמוד שלנו על בעלי מקצוע שעמדו בתשתית העובדתית הנדרשת.
אפשר לתבוע גם את המעסיק, בנוסף לביטוח הלאומי?
כן. שני ההליכים נפרדים ויכולים להתנהל זה לצד זה, ותביעה נגד המעסיק דורשת בנוסף הוכחת רשלנות, כמו היעדר אמצעי מיגון או היעדר הדרכה.
המומחה הראשון קבע נגדי, זה הסוף?
לא בהכרח. באחד התיקים נקבע קשר סיבתי רק אחרי שמונתה מומחית שנייה, ובאחר מונה מומחה נוסף שנים אחרי חוות דעת ראשונה ששללה את הקשר. בקשה מנומקת למינוי מומחה נוסף, כשקיימת ספרות רפואית עדכנית שלא נדונה בחוות הדעת הראשונה, היא כלי שהוכיח את עצמו יותר מפעם אחת.
צריך עורך דין כבר בשלב ההגשה לביטוח הלאומי?
אין חובה חוקית, אבל השלב הראשון, קביעת התשתית העובדתית, הוא זה שקובע אילו נתונים יגיעו בכלל אל שולחנו של המומחה הרפואי, והפער בין תיאור מדויק לתיאור כללי הוא לעיתים ההבדל בין קבלה לדחייה.
שלושה דברים שחשוב לזכור
ראשית, פרקינסון אינו ברשימת מחלות המקצוע הסגורה, ולכן כמעט כל תביעה כזו נבחנת במסלול המיקרוטראומה, עם נטל הוכחה מלא על הנפגע.
שנית, ההבדל בין תביעה שמתקבלת לתביעה שנדחית טמון כמעט תמיד באיכות התיעוד העובדתי, בשמות החומרים, בכמויות ובתדירות, ולא בחומרת המחלה או במספר שנות העבודה.
שלישית, גם תביעה שנדחתה בפני מומחה אחד אינה בהכרח סוף הדרך.
עבדתם שנים בסביבה עם חומרי הדברה, ממסים או אבק מתכת, וכיום מתמודדים עם אבחנה נוירולוגית? לפני שמוותרים על הזכות לבדוק את הקשר, כדאי לשחזר את שנות העבודה עם מי שיודע אילו פרטים חשובים למומחה הרפואי.
לשירותכם,
צוות המשרד עו״ד בנו גליקמן, ליווי עד הפיצוי
נלחמים בשבילך מול חברות הביטוח והביטוח הלאומי
