מהי דיפלגיה (Diplegia) בעקבות תאונה קשה? ומתי הפגיעה הזו שווה מיליוני שקלים לנפגע ומשפחתו?
יקירכם נפגע קשה בתאונה וסובל משיתוק בשתי הרגליים?
אם לבן הזוג שלך יש פגיעה קשה בגב בתאונת עבודה או הבת שלכם נפגעה קשה בגב בתאונת דרכים או שמעתם את צמד המילים “שיתוק” או דיפלגיה” אז המאמר הזה הוא בהחלט בשבילכם, ופה נסביר לכם היכן ואיך ניתן למצות את זכויות יקיריכם באופן מלא ומוחלט, כדי שהם יוכלו לטפל בעצמם ואתם תוכלו לטפל בהם בלי בושה וללא צורך בתרומות.
דיפלגיה (Diplegia) היא שיתוק או חולשה של זוג איברים סימטרי, ברוב המוחלט של המקרים שתי הרגליים. זו לא מחלה, זו תיאור של תמונה נוירולוגית. וזו בדיוק הסיבה שהמילה הזאת מבלבלת גם רופאים, ובוודאי מבלבלת עורכי דין: אותה מילה בדיוק מתארת מצב שיכול להגיע משלוש זירות שונות לחלוטין: תאונת עבודה, תאונת דרכים או פגיעה אחרת, ובכל אחת מהן התיק נבנה אחרת, הנתבע אחר, והפיצוי אחר. המשותף לכולן הוא שמדובר בפגיעה תאונתית אצל אדם בוגלות ספורט, והשיתוק הוא בעקבות התאונה.
מה זה דיפלגיה בדיוק, ואיפה כולם מתבלבלים
דיפלגיה, בתרגום מילולי מיוונית, פירושה שיתוק כפול. במונחים רפואיים מדובר בפגיעה מוטורית שמערבת שני איברים מקבילים בגוף, בדרך כלל שתי הרגליים, לעיתים רחוקות יותר שתי הידיים, ולפעמים גם שני צידי הפנים במקרים של פגיעה בעצבים קרניאליים בראש.
וכאן נכנסת נקודת הבלבול הראשונה. הרבה מסמכים רפואיים בישראל משתמשים במילים דיפלגיה ופרפלגיה כאילו הן מילים נרדפות. הן לא. ההבדל אינו סמנטי, הוא מהותי, והוא משפיע ישירות על השאלה מי הנתבע, מה צריך להוכיח, ואיזה מומחה יכתוב את חוות הדעת.
דיפלגיה, פרפלגיה, המיפלגיה, קוודריפלגיה: קודם נבין את האבחנות וההבדלים ביניהן
- פרפלגיה (Paraplegia) היא מונח שמוגדר לפי גובה הפגיעה בחוט השדרה. פגיעה בחוליות החזה או המותן מנתקת את התקשורת העצבית מתחת לגובה מסוים, והתוצאה היא שיתוק של פלג הגוף התחתון, לרוב עם פגיעה נלווית בשליטה על סוגרים ובתפקוד המיני. פרפלגיה היא כמעט תמיד נרכשת, כמעט תמיד תוצאה של אירוע חד, ויש לה סמן אנטומי ברור בבדיקת MRI. כשמומחה כותב “פרפלגיה מגובה T10”, הוא אומר משפט שאפשר להצליב מול הדמיה.
- דיפלגיה (Diplegia) מוגדרת, בשונה מפרפלגיה, לפי התפרוסת הגופנית של הפגיעה, לא לפי גובה הפגיעה בחוט השדרה. היא מתארת מה קורה בשתי הרגליים, בלי לקבוע מאיפה זה מגיע. הדיפלגיה השכיחה ביותר מקורה במוח ולא בחוט השדרה, והיא יכולה להיות בעקבות פגיעת ראש בתאונת עבודה, בעקבות פגיעה קשה בעמוד השדרה בתאונת דרכים, או בעקבות פגיעה תאונתית אחרת. מה שקובע הוא מנגנון החבלה, ולא המילה שנכתבה במכתב השחרור.
- המיפלגיה (Hemiplegia) היא שיתוק של צד אחד בגוף, יד ורגל באותו צד. זו התמונה הקלאסית של פגיעת ראש בתאונת דרכים או בנפילה מגובה, כשהחבלה פוגעת בהמיספרה אחת של המוח.
- קוודריפלגיה או טטרפלגיה (Quadriplegia) היא מעורבות של ארבע הגפיים. בפגיעות חוט שדרה תאונתיות זו פגיעה בגובה הצוואר, והיא הקשה מכולן: היא מלווה לרוב בתלות מלאה בזולת מסביב לשעון, ולעיתים גם בקושי בנשימה ובוויסות חום הגוף.
למה זה כל כך חשוב משפטית. כי אם מסמך כותב “דיפלגיה” על עובד שנפל מפיגום ונחבל בגב, הניסוח הזה מטשטש את העובדה שמדובר בפגיעת חוט שדרה מוגדרת שאפשר לקשור ישירות ובאופן חד לתאונה. ואם המסמך כותב “פרפלגיה” בלי לציין גובה, מאבדים את הסמן האנטומי שמצליבים מול ההדמיה. משפט אחד מדויק בתיק הרפואי, שמציין את המקור ואת גובה הפגיעה, חוסך שנה של ויכוח בין מומחים ומקשר ישירות לתאונה.
מקרה בוחן לדוגמא (תאונת עבודה – נפילה מגובה)
גבר בן 41, טכנאי מיזוג, נפל מסולם בגובה 2.8 מטר באתר עבודה. אושפז, אובחן שבר דחיסתי של חוליה חזית עם פגיעה בחוט השדרה. אחרי שמונה חודשי שיקום הוא מהלך מרחקים קצרים בלבד עם קביים, עם חולשה קשה בשתי הרגליים. במכתב השחרור נכתב “דיפלגיה של הגפיים התחתונות”. הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי קבעה לו דרגת נכות גבוהה, ובמקביל נפתחה תביעה אזרחית נגד המעסיק וחברת הביטוח שלו. הזמן שעומד לרשותו לתבוע לפני התיישנות הוא שבע שנים מיום התאונה.
דיפלגיה בעקבות פגיעה בעבודה, תאונת דרכים או פעילות ספורטיבית עצימה למשל
אצל מבוגר, דיפלגיה היא כמעט תמיד תוצאה של אירוע תאונתי, כאשר הגורמים השכיחים בישראל:
תאונות עבודה – נפילה מגובה, נפילת משא, מעיכה בין ציוד כבד, התהפכות מלגזה. פגיעה בעמוד השדרה החזי או המותני היא אחת התוצאות הקשות של תאונות בנייה ותעשייה. כאן פועלים לפחות שני מסלולים במקביל – תביעה מול הביטוח הלאומי מחלקת נפגעי תאונות עבודה להכרה בפגיעה בעבודה ולקביעת דרגת נכות, ותביעה נזיקית נגד המעסיק לפי סעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין ולפי חובות הבטיחות שבפקודת הבטיחות בעבודה ובתקנותיה.
חשוב לדעת ולהכיר כי כאשר תאונה היא גם תאונת עבודה אז מהפיצוי הכספי שמגיע בבית המשפט מנוכים התגמולים של ביטוח לאומי, ולכן ניהול נכון של שני ההליכים במקביל הוא לא עניין טכני, הוא עניין של כסף.
- תאונות דרכים קשה – פגיעת חוט שדרה בתאונת דרכים מטופלת לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל”ה-1975. זהו חוק של אחריות מוחלטת, כלומר לא צריך להוכיח אשם של אף אחד. הפיצוי כאן נקבע כמעט כולו על בסיס חוות דעת של מומחים שימונו על ידי בית המשפט, ולכן הקרב האמיתי הוא על השאלה איזה מומחים ימונו, באילו תחומים ואיזה תיעוד רפואי יונח בפניהם.
כאשר מדובר בתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה, התהליך הוא שונה כי אז בתאונות קשות מתחילים קודם כל מול ביטוח לאומי ושם נקבעו כבר הנכויות.
- פגיעות ספורט – צלילה למים רדודים, נפילה מסוס, תאונות אופנועי שטח (שלא מוגדר ככלי רכב מנועי רגיל), גלישה, אימוני כוח עם משקולות כבדות, וגם פציעות צוואר וגב בענפי מגע. כאן השאלה המשפטית היא מי החזיק את המתקן, האם ניתנה הדרכה, האם היה שילוט אזהרה, האם היה מציל או מדריך מוסמך, והאם הופרו תקנות בטיחות של מתקני ספורט וחוק הספורט. הרבה נפגעי ספורט מוותרים מראש כי הם משוכנעים שהם “עשו את זה לעצמם”. בפועל, בחלק ניכר מהמקרים יש נתבע ברור, מהמפעיל של המתקן ועד יצרן הציוד.
- פגיעות אחרות – נפילה במדרכה או במתחם מסחרי, פגיעה מחפץ נופל, תאונה בטיול מאורגן, או פגיעה במהלך שירות. גם אלה מתנהלות כתביעות נזיקין רגילות לפי פקודת הנזיקין, והשאלה בהן זהה: מי החזיק את המקום או את הציוד, ומה הוא היה צריך לעשות כדי למנוע את הסיכון. ההתיישנות שבע שנים מיום האירוע.
אותה פגיעה, שלוש זירות: מה ההבדל בפיצוי בין תאונת עבודה, תאונת דרכים ופגיעה אחרת
שלוש הזירות מייצרות ראשי נזק דומים בשמם, אבל התוצאה שונה. בתאונת דרכים אין ויכוח על אשמה ואין אשם תורם, אך יש תקרות בחוק: הכאב והסבל נפסק לפי נוסחה קבועה, ואובדן ההשתכרות מחושב עד שילוש השכר הממוצע במשק. בתאונת עבודה אין תקרות והפיצוי נקבע לפי הנזק בפועל, אך ממנו מנוכות גמלאות המוסד לביטוח לאומי, וההפרש בין הנזק שנקבע לכסף שמגיע בסוף עצום. בפגיעה אחרת אין תקרות ואין ניכוי גמלאות מעבודה, אך צריך להוכיח אשמה של מישהו, וזה הקושי המרכזי. התיקים דורשים ראשי נזק דומים בשמם, אבל הסדר גודל שונה לחלוטין, וזה נובע מגורם אחד: מספר השנים שיש לעבוד ולחיות.
הפסד ופגיעה בכושר השתכרות וזכויות סוציאליות – אצל מבוגר שנפגע בגיל 41, מחשבים את ההפרש בין מה שהשתכר לפני התאונה ובין מה שהוא מסוגל להשתכר עכשיו, עד גיל הפרישה (לשכיר עד גיל 67 ולעצמאי עד גיל 70). אצל נפגע צעיר שטרם התבסס במקצוע, בסיס החישוב נשען על השכר הממוצע במשק ולא על הכנסתו בפועל, לפי העיקרון שאין להסתמך על נתונים סטטיסטיים מגזריים כדי להנמיך את בסיס השכר. אצל נפגע צעיר הפיצוי נפרס על פני כל שנות העבודה שנותרו עד גיל הפרישה, כלומר על פני עשרות שנים, ולכן דווקא אצלו מדובר ברכיב של מיליוני שקלים.
עזרת הזולת וסיעוד – זה הראש שמכריע את גובה התיק. כשמכפילים עלות שעות טיפול בשנה במקדם היוון של ארבעים שנה ומעלה, מגיעים למספרים שקשה לתפוס.
התאמת דיור, ניידות ועזרים למיניהם – הרחבת פתחים, מקלחת נגישה, מעלון, רכב מותאם, כיסא ממונע, מכשירי הליכה, אורתוזות, חיתולים. אלה הוצאות חוזרות, לא חד פעמיות, וצריך לתמחר גם את ההחלפות העתידיות.
טיפולים פרא רפואיים – פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, קלינאות תקשורת, הידרותרפיה, ולעיתים ניתוחים אורתופדיים מתקנים והזרקות בוטוקס. חלקם ממומנים חלקית בסל, וההפרש מגיע מהכיס של המשפחה.
כאב וסבל, וקיצור תוחלת חיים אם קיים – במקרים מסוימים הפגיעה כה קשה שהיא מקצרת את תוחלת חייו של הנפגע כך שמראש הפיצוי יחתך בזמן אך יוגדל ברכיב כאב וסבל (למעט נפגעי תאונות דרכים של הכאב וסבל נפסק על פי חוק).
ניכוי תגמולי הביטוח הלאומי – יש לזכור את סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, שמאפשר למוסד לחזור אל המזיק בגין הגמלאות ששולמו, ואת חובת הניכוי של תגמולי הביטוח הלאומי מהפיצוי הנזיקי. חישוב לא נכון של הניכויים הוא אחת הדרכים השקטות לאבד מאות אלפי שקלים.
מקורות פיצוי נוספים: מה עוד מגיע לכם מעבר לתביעה עצמה
תביעת הנזיקין היא הערוץ המרכזי, אבל היא כמעט אף פעם לא הערוץ היחיד. בפגיעה שמסתיימת בשיתוק של שתי הרגליים כמעט תמיד פתוחים במקביל שלושה עד חמישה מקורות פיצוי נפרדים, שכל אחד מהם מתנהל מול גוף אחר, לפי כללים אחרים ובלוח זמנים אחר. הטעות הנפוצה היא להתמקד בתביעה הגדולה ולהזניח את השאר, ואז לגלות באיחור שחלק מהזכויות התיישנו או שהמועד להגשה חלף. נפגע שממצה את כל המקורות מגיע לסכום כולל גבוה משמעותית מנפגע שמיצה רק אחד מהם.
המוסד לביטוח לאומי הוא המקור הראשון, והוא מתפצל לכמה מסלולים. אם התאונה הוכרה כתאונת עבודה, מגיעים דמי פגיעה לתקופת אי הכושר, ואחריהם קצבת נכות מעבודה או מענק חד פעמי לפי אחוזי הנכות שנקבעו. אם התאונה אינה תאונת עבודה, המסלול הוא נכות כללית, ולצידו ניתן לתבוע קצבת שירותים מיוחדים למי שתלוי בעזרת הזולת בפעולות היומיום, וכן הטבות ניידות למי שעומד בתנאי הסכם הניידות. בשיתוק של שתי הרגליים שני הרכיבים האחרונים הם משמעותיים במיוחד, ובכל זאת הם הנשכחים ביותר. חשוב לזכור שבתאונת עבודה הגמלאות האלה ינוכו בסופו של דבר מהפיצוי הנזיקי, ולכן הן לא תוספת אלא מקדמה.
המקור השני הוא הביטוחים הפרטיים שלכם, ודווקא כאן מתגלה הפער הגדול. לרוב האנשים בישראל יש כיסוי אובדן כושר עבודה בקרן הפנסיה או בביטוח המנהלים, ורבים מחזיקים בלי לדעת גם בפוליסת תאונות אישיות, בנספח נכות מתאונה בביטוח החיים או בכיסוי נכות בביטוח המשכנתה. בשונה מגמלאות הביטוח הלאומי, תגמולי ביטוח פרטי מסוג פיצוי ככלל אינם מנוכים מהפיצוי הנזיקי, כך שהם מצטברים אליו ואינם באים במקומו. שווה לאסוף את כל הפוליסות, כולל אלה שנרכשו לפני שנים ונשכחו, ולבדוק כל אחת מהן מול האבחנה.
המקור השלישי נוגע למקרים שבהם אין מבטח או שהמזיק אינו מזוהה. אם נפגעתם בתאונת דרכים על ידי רכב שנמלט, רכב לא מבוטח או נהג ללא רישיון, הפנייה היא לקרנית, הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, שנועדה בדיוק למצבים האלה. אם הפגיעה אירעה במהלך שירות צבאי או בשירות מילואים, הזכאות היא מול אגף השיקום במשרד הביטחון ולא מול המוסד לביטוח לאומי. ואם מדובר בפגיעה מפעולת איבה, קיים מסלול נפרד לחלוטין עם סל זכויות משלו.
המקור הרביעי הוא הזכויות שאינן פיצוי כספי ישיר, אבל שוות הרבה מאוד כסף לאורך השנים. נכות רפואית משוקללת של 90 אחוזים ומעלה עשויה לזכות בפטור ממס הכנסה לפי סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה, וזו הטבה שמצטברת לעשרות ומאות אלפי שקלים לאורך שנות עבודה. לצידה עומדות הנחה משמעותית בארנונה, הנחה במס רכישה בדירת מגורים, תו חניה לנכה, פטור מאגרת רישוי, וכן שיקום מקצועי במימון אגף השיקום של הביטוח הלאומי הכולל מימון לימודים והכשרה מחדש. קופת החולים חייבת גם היא לספק סל שירותי שיקום, ובכלל זה פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק ואביזרי עזר.
נקודה אחרונה ומעשית: בתאונת דרכים אתם לא חייבים לחכות לסוף ההליך כדי לקבל כסף. סעיף 5 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים מחייב את המבטחת בתשלום תכוף לכיסוי הוצאות רפואיות, צרכי סיעוד ומחיה שוטפים כבר בשלבים הראשונים, ובתי המשפט חייבו חברות ביטוח לממן במסגרתו גם כיסא גלגלים ממונע והתאמות דחופות בבית. גם בתביעה שאינה לפי חוק הפיצויים אפשר לעיתים להגיע להסדר ביניים דומה. בפגיעה שמשנה את החיים מהיום למחר, הכסף שמגיע בזמן שווה יותר מהכסף שמגיע בעוד ארבע שנים.
טיפים מעשיים למשפחה ולנפגע
- תדאגו לתיעוד, תיעוד ותיעוד של התאונה וכל המהלך לאחריה.
- תבדקו את כל מקורות הפיצוי האפשריים – לנפגע תמיד קיימות לפחות ארבע אפשרויות לפיצוי. ביטוח לאומי, תביעה נזיקית בבית המשפט, תביעה מול קרנות הפנסיה באובדן כושר עבודה וכמובן תביעה נגד הפוליסות הפרטיות של תאונות אישיות ואובדן כושר עבודה.
- תעדו את התפקוד היומיומי מעכשיו, לא רק את האבחנה. צלמו וידאו קצר של ההליכה, של הקימה מהרצפה, של העלייה במדרגות, אחת לכמה חודשים. בבית המשפט, סרטון בן חצי דקה מסביר על מגבלת תפקוד יותר משלושה עמודים של חוות דעת.
- שמרו כל קבלה, גם על 180 שקלים. טיפולי פיזיותרפיה פרטיים, נעליים אורתופדיות, מדרסים, הסעות, שיעורי שחייה טיפוליים. תיקים גדולים נבנים מהצטברות של הוצאות קטנות שמוכיחות את היקף הצורך האמיתי.
- אל תחתמו על כתב ויתור או על הסדר מול חברת ביטוח לפני שהמצב התייצב. בפגיעה נוירולוגית, התמונה התפקודית הסופית מתבררת לפעמים רק אחרי שנים. חתימה מוקדמת סוגרת את הדלת גם לגבי החמרות עתידיות.
פסיקה ופיצויים בשיתוק תאונתי של הגפיים התחתונות: מה נפסק בפועל
בתיקי שיתוק תאונתי של הגפיים התחתונות הסכומים נגזרים בעיקר מגיל הנפגע, משכרו, מהיקף העזרה הנדרשת וממה שהוכח בפועל. אלה פסקי דין ישראליים עם הסכומים שנפסקו בהם.
פועל בניין בן 55 נכנס לשלד בניין נטוש, דרך על לוח דיקט שכיסה פיר עשן, והלוח נשבר תחתיו. הוא נפל לפיר ונותר משותק בפלג גופו התחתון, עם 100% נכות צמיתה. בית המשפט העמיד את הנזק על 5,038,450 שקלים: עזרת הזולת 504,000 לעבר ו-1,492,000 לעתיד לפי 10,000 שקלים לחודש, ניידות 1,154,000, התאמת דיור 200,000 וכאב וסבל 500,000. לאחר ניכוי 10% אשם תורם וניכוי גמלאות המוסד לביטוח לאומי בסך 2,960,580 שקלים, שולמו בפועל 1,574,025 שקלים (ת”א 917/08 סובחי אגבריה נגד בנייני צוק בע”מ, המחוזי בחיפה, מפי השופט יצחק כהן).
ימאי בן 47, בעל ותק של 25 שנה, מעד במורד מדרגות גשר הפיקוד של אונייה בעודו נושא גלגלת מתכת במשקל 30 קילוגרם בשתי ידיו, בלי יכולת להיאחז במעקה. הנזק הכולל הועמד על 6,112,547 שקלים, ובתוכו עזרת הזולת 363,946 לעבר ו-577,063 לעתיד, ניידות 1,491,657 וכאב וסבל 600,000. לאחר 10% אשם תורם וניכוי גמלאות בסך 4,971,563 שקלים נותרו לתשלום 529,729 שקלים בלבד (ת”א 457-99 כהן יוסף נגד צים שירותי ספנות, המחוזי בחיפה, מפי סגן הנשיא גדעון גינת).
גבר בן 35 נפגע קשה בקטטה ונותר עם שיתוק בגפיים התחתונות ופגיעה נלווית בכפות הידיים. עזרת הזולת לעתיד לבדה הועמדה על 2,220,000 שקלים לפי 9,000 שקלים לחודש, ולצידה 200,000 לעבר וכאב וסבל 700,000. הנזק הכולל 5,102,000 שקלים, ולאחר ניכוי גמלאות בסך 2,452,000 חויבו הנתבעים ב-2,650,000 שקלים (ת”א 6884-06-15, המחוזי בתל אביב, מפי השופטת יעל אילני).
ולעומתם, צעיר בן 21 שרעה את עדר המשפחה נפגע מירי ונותר עם שיתוק מוחלט של הגפיים התחתונות בגובה חוליות הצוואר. אחיו טיפל בו לאורך כל שעות היום, אך המשפחה לא הציגה תיעוד מסודר של התשלומים, ובית המשפט תמחר את העזרה לפי כושר ההשתכרות של האח, 1,800 שקלים לחודש בלבד. הנזק הכולל הועמד על 2,213,522 שקלים (ת”א 638-09 מוחמד פוזי אבו מטאוע, המחוזי בנצרת, מפי השופט יונתן אברהם). ההפרש בינו לבין התיק הקודם, פי חמישה באותו ראש נזק, לא נוצר באולם בית המשפט אלא בשנים שבהן איש לא רשם מי טיפל, כמה שעות וכמה שולם.
מוסד סיעודי מול טיפול בבית: ההבדל הוא בגובה הפיצוי האפשרי
נפגע דיפלגיה, השאלה אם יגדל בבית או במסגרת חוץ ביתית היא בראש ובראשונה שאלה משפחתית ורפואית. אבל היא גם הגורם שמשפיע יותר מכל על ראש הנזק הגדול בתיק.
פיצוי בגין עזרת הזולת מכסה את העלות שחלה על הנפגע ומשפחתו. כשמוסד מספק את מלוא הטיפול, נותרות בעיקר עלויות הביקורים של המשפחה. בפסק דין של נפגע המאושפז דרך קבע במוסד סיעודי, שמומחה בית המשפט קבע לגביו שאי אפשר להעבירו לטיפול ביתי, נפסקו בראש נזק זה 300,000 שקלים בלבד לעבר ולעתיד.
לעומת זאת, כשהנפגע חי בביתו בית המשפט מתמחר מערך טיפול לכל אורך החיים. בתיק של פועל בניין שנפל לפיר עשן נפסקו בראש נזק זה כמעט שני מיליון שקלים, לפי 10,000 שקלים לחודש, ובתיק אחר של שיתוק בגפיים התחתונות נפסקו 2,220,000 שקלים לעתיד לפי 9,000 שקלים לחודש.
באחד מפסקי הדין אף נקבע מנגנון מפורש להמשך: אם הנפגעת תימצא בעתיד במוסד רפואי ולא בביתה באופן קבוע, יופחת רכיב התשלום החודשי כך שבמקום 100% ישולמו 30% בלבד.
חברות הביטוח טוענות באופן קבוע שאם בני המשפחה מטפלים בנפגע בהתנדבות, לא נגרמה עלות ולכן לא מגיע פיצוי. הטענה הזו נדחתה. בעניינו של שגיב ארמה (ת”א 15400-12-08, המחוזי בחיפה) נקבע במפורש שהעובדה שהנפגע נזקק לעזרת בני משפחה אינה פוגעת בזכאותו לפיצוי, ושאין כל ודאות שעזרה כזו תהיה זמינה לו לאורך כל חייו. המזיק אינו זוכה להנחה בזכות מסירותה של המשפחה.
לכן בתיק דיפלגיה תאונתית, כדאי מאוד להיוועץ לפני שמתקבלת החלטה על מסגרת חוץ ביתית קבועה, ולוודא שהיא מתועדת כהחלטה רפואית ולא ככורח כלכלי זמני שנכפה על המשפחה בזמן שהתיק עדיין מתנהל.
המסקנה המעשית זהה בכל התיקים: בית המשפט פוסק לפי מה שהוכח, לא לפי מה שנטען. משפחה שמטפלת בבית חייבת לתעד מהיום הראשון מי טיפל, כמה שעות, ומה שולם. בתיק אחד נפסק החזר של 569,400 שקלים עבור שירותי סיעוד, כולו על בסיס הקבלות והחשבוניות שהוצגו.
שאלות ותשובות
מה ההבדל בין דיפלגיה לפרפלגיה?
דיפלגיה מוגדרת לפי אילו איברים נפגעו, לרוב שתי הרגליים, ואילו פרפלגיה מוגדרת לפי גובה הפגיעה בחוט השדרה. בפגיעה תאונתית שתי המילים עשויות לתאר את אותו נפגע, אבל הניסוח “פרפלגיה מגובה מסוים” מקשר את הפגיעה לתאונה בצורה חדה יותר, כי אפשר להצליב אותו מול ההדמיה. ההבחנה משפיעה על אילו מומחים ימונו ועל מה שצריך להוכיח, ולכן שווה לבקש שהמסמך הרפואי ינוסח במדויק.
כמה זמן יש לי לתבוע על דיפלגיה שנגרמה בתאונת עבודה?
שבע שנים מיום התאונה לתביעה הנזיקית נגד המעסיק, אך את התביעה להכרה בפגיעה בעבודה מול הביטוח הלאומי יש להגיש הרבה יותר מוקדם וזאת תוך שנה. עיכוב בהגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי עלול לפגוע בזכאות לדמי פגיעה ובקביעת דרגת הנכות, וקביעה זו משפיעה בהמשך גם על התיק האזרחי. במילים פשוטות אתם עלולים לאבד כסף גם בלי שהתיישנה התביעה האזרחית עצמה.
דיפלגיה אחרי תאונת דרכים, תובעים את הנהג או את חברת הביטוח?
בתאונת דרכים בישראל התביעה מוגשת מול המבטחת לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, וכשאין ביטוח בר תוקף מוגשת התביעה מול קרנית. אין צורך להוכיח אשם של אף אחד, מה שמייתר את הוויכוח על מי אשם בתאונה. בתיקים אלה עיקר ההשפעה על גובה הפיצוי היא בשלב מינוי המומחים הרפואיים ובחומר שמוגש להם.
נפצעתי באימון ספורט, האם יש לי את מי לתבוע?
ברוב המקרים יש למי לתבוע, וההנחה ההפוכה היא הסיבה המרכזית לכך שנפגעי ספורט לא מגישים תביעה. השאלות הנבדקות הן מי הפעיל את המתקן, האם ההדרכה שניתנה הייתה מספקת, האם היה שילוט אזהרה, האם הציוד היה תקין ומתוחזק, והאם המדריך היה מוסמך. בנוסף, אם הפעילות התקיימה במסגרת העבודה או בדרך אליה, ייתכן שמדובר בתאונת עבודה לכל דבר.
כמה מילים עלינו
ניסיון של למעלה מ-20 שנה (מאז אפריל 2006) בניהול וליווי נפגעים בבתי המשפט, מול חברות הביטוח וכמובן בביטוח הלאומי. המומחיות שלי היא נזקי גוף: תאונות עבודה, תאונות דרכים, רשלנות רפואית ופציעות למיניהן. הניסיון שצברתי בייצוג חברות ביטוח, ואלפי התביעות שליוויתי וניהלתי בשנים האלה, מאפשרים לי ולצוות משרדי מבט רחב יותר והבנה עמוקה יותר של התהליך המורכב. הכל כדי להבטיח שתקבלו את היחס האישי והפיצוי המקסימלי שמגיע לכם ולבני משפחתכם.
אל תתמודדו לבד, דברו איתי עוד היום, הימנעו מטעויות מיותרות, ונתחיל מיד לקדם את התביעה שלכם.
לשירותכם,
צוות משרד עו”ד בנו גליקמן – ליווי עד הפיצוי
נלחמים עבורך מול הביטוח הלאומי וחברות הביטוח.
תקציר לעמוד המאמר
דיפלגיה היא שיתוק או חולשה של שתי הרגליים בעקבות פגיעה תאונתית, בתאונת עבודה, בתאונת דרכים או בפעילות ספורט. המילה עצמה אינה אומרת דבר על מקור הפגיעה, וההבחנה בינה לבין פרפלגיה קובעת מי הנתבע, אילו מומחים ייבדקו אתכם ומה בכלל צריך להוכיח.
המאמר מסביר את ההבדלים בין דיפלגיה, פרפלגיה, המיפלגיה וקוודריפלגיה, את שני מסלולי התביעה שרצים במקביל מול המוסד לביטוח לאומי ובבית המשפט, את ראשי הנזק שבונים את הפיצוי ואת ארבעת מקורות הפיצוי שרוב הנפגעים אינם ממצים. בסופו טיפים מעשיים למשפחה ולנפגע ושאלות ותשובות.
