רופא מפספס ארוע לבבי – מתי זו רשלנות רפואית ומתי זו רפואה סבירה?

אדם מגיע לחדר המיון (או מוקד רפואי) עם כאב בחזה. לפעמים הכאב מקרין ליד שמאל, לפעמים מלווה בהזעה, לפעמים הוא בא והולך. אחרי כמה שעות הוא משוחרר הביתה עם אבחנה של כאב שריר-שלד, כלומר כאב שמקורו בשרירים ובעצמות ולא בלב, ותוך שעות או ימים ספורים הוא נפטר מאוטם שריר הלב. זה אחד התרחישים הכואבים והחוזרים ביותר בתביעות רשלנות רפואית בישראל, ולעיתים קרובות הוא גם אחד המבוססים ביותר מבחינה משפטית.

הסיבה לכך נעוצה בעובדה רפואית פשוטה שבתי המשפט הכירו בה שוב ושוב, אבחון של כאב בחזה הוא אחד המצבים הרגישים ברפואה הדחופה, כי המחיר של החמצה הוא מוות. הספרות הרפואית העולמית מלמדת שרק בפחות ממחצית מהמטופלים שמגיעים עם תלונה על כאב בחזה האופייני לתסמונת כלילית חדה (Acute Coronary Syndrome, ACS) יש אק”ג מאבחן כבר בהגעה הראשונה (מקור: מחקר שפורסם ב-The Western Journal of Emergency Medicine, 2017). המשמעות, אק”ג תקין ואנזימים תקינים אינם שוללים אוטם, והרופא הסביר יודע שצריך להמשיך לברר, לצפות ולעקוב, ולא לשחרר על סמך בדיקה אחת שנראית תקינה.

המאמר הזה מסביר, למה אי-זיהוי של אירוע לבבי מהווה עילה חזקה לתביעת רשלנות רפואית, מה בדיוק אמורים הרופאים לעשות כשמגיע מטופל עם כאב בחזה, אילו כשלים חוזרים בתיקים האלה, ומה קובעת הפסיקה הישראלית. הכול מבוסס על פסקי דין אמיתיים ועל סטנדרט הטיפול הרפואי המקובל, כדי שגם משפחה שאיבדה אדם יקר תבין אם היה כאן מקום לתביעה.

מושגי יסוד ושתי שפות (רפואית ומשפטית) שחשוב להכיר בארוע לבבי

תיק רשלנות רפואית באי זיהוי אירוע לבבי מחייב אתכם לדבר שתי שפות בבת אחת, את שפת הרפואה ואת שפת המשפט. ריכזנו כאן את שתיהן, כדי ששאר המאמר יהיה ברור הרבה יותר.

מושגים רפואיים

אוטם שריר הלב (Myocardial Infarction, MI): “התקף לב”. חסימה של עורק כלילי גורמת לרקמת הלב למות מחוסר חמצן.

תסמונת כלילית חדה (Acute Coronary Syndrome, ACS): מונח-גג לכל האירועים הכליליים החדים, מתעוקת בלתי יציבה ועד אוטם מלא.

תעוקת חזה בלתי יציבה (Unstable Angina): מצב ביניים מסוכן שבו העורק מצטמצם אך טרם נחסם לגמרי. איתות אזהרה שמקדים לעיתים אוטם, ומחייב אשפוז וניטור.

אק“ג (ECG/EKG): אלקטרוקרדיוגרם, רישום הפעילות החשמלית של הלב. חשוב לדעת, אק”ג תקין אינו שולל אירוע לבבי.

טרופונין (Troponin): אנזים לב הנמדד בבדיקת דם. עולה כשיש נזק לשריר הלב, אך לעיתים רק שעות אחרי תחילת האירוע, ולכן חוזרים על הבדיקה.

אנמנזה (Anamnesis): תשאול רפואי מסודר של המטופל, מתי התחיל הכאב, אופיו וההיסטוריה הרפואית והמשפחתית. הבסיס לכל אבחנה.

כאב מוסקולוסקלטלי (Musculoskeletal): כאב שמקורו בשרירים ובעצמות, ולא בלב. זו האבחנה השגויה הנפוצה במקרים אלה.

סינקופה (Syncope): התעלפות. לעיתים סימן ראשון למצב לבבי מסוכן, ומחייבת בירור ולא שחרור מהיר.

אבחנה מבדלת (Differential Diagnosis): רשימת האבחנות האפשריות שהרופא נדרש לשלול לפי סדר החומרה, כשכאב בחזה בראשה.

דוקטרינות ומושגים משפטיים

מבחן הרופא הסביר: אמת המידה לרשלנות, מה היה עושה רופא סביר וזהיר בעל אותה מומחיות באותן נסיבות ולפי הידע הנוהג.

קשר סיבתי: החוליה שמחברת בין ההתרשלות לנזק, האם אבחון וטיפול נכונים היו מונעים את התוצאה.

נזק ראייתי: כשרשומה רפואית חסרה או לקויה, נטל ההוכחה עובר אל בית החולים, שנדרש להוכיח שלא התרשל.

“הדבר מדבר בעד עצמו” (סעיף 41 לפקודת הנזיקין): כשלנפגע אין ידיעה על נסיבות הנזק, הנכס בשליטת הנתבע, והמקרה מתיישב יותר עם רשלנות, נטל ההוכחה עובר לנתבע.

פגיעה באוטונומיה והסכמה מדעת: זכות המטופל לקבל מידע ולהחליט על הטיפול בגופו. פגיעה בה היא ראש נזק עצמאי.

חקיקה וניירות עמדה רלוונטיים

חוק זכויות החולה, תשנ“ו–1996 (סעיף 17): מחייב כל מטפל לנהל רשומה רפואית מלאה. הפרת חובת התיעוד היא שמפעילה את דוקטרינת הנזק הראייתי.

פקודת הנזיקין (סעיפים 35, 36, 41): מעגנת את עוולת הרשלנות ואת הכלל “הדבר מדבר בעד עצמו”.

חוק הביטוח הלאומי (סעיף 328): מסדיר את זכות השיבוב של המוסד לביטוח לאומי ואת ניכוי הגמלאות מהפיצוי.

הנחיות קליניות לניהול כאב בחזה (ACC/AHA, ESC ופרקטיקה מקובלת בישראל): מגדירות את סטנדרט הבירור, אק”ג, אנזימי לב חוזרים, הערכת סיכון והשגחה, שלפיו נבחנת התרשלות הצוות.

קצת רקע רפואי: מה זה אירוע לבבי, ולמה לפעמים קשה לזהות אותו

אוטם שריר הלב (Myocardial Infarction) קורה כשעורק כלילי, אחד העורקים שמזינים את שריר הלב בדם, נחסם, ורקמת הלב מתחילה למות מחוסר חמצן. המונח הרחב יותר, תסמונת כלילית חדה (ACS), כולל גם מצב ביניים מסוכן שנקרא תעוקת חזה בלתי יציבה (Unstable Angina), שבו העורק מצטמצם אך עדיין לא נחסם לגמרי. תעוקת חזה בלתי יציבה היא איתות אזהרה, אצל חלק מהחולים היא מקדימה אוטם מלא בתוך שעות עד ימים, ולכן היא נחשבת מצב שמחייב אשפוז, ניטור וטיפול, ולא שחרור הביתה.

הבעיה האבחנתית היא שהתסמינים אינם תמיד ספרותיים. כאב בחזה יכול להיות “טיפוסי”, לחץ מאחורי עצם החזה שמקרין ליד שמאל או ללסת, עם הזעה ובחילה, אבל הוא יכול גם להתחזות לצרבת, לכאב שרירים, לחרדה. אצל נשים, קשישים וחולי סוכרת התמונה עוד יותר מטעה. כאן בדיוק נכנס הידע המקצועי, הרופא הסביר בחדר מיון אינו מסתמך רק על “איך זה נראה”, אלא מעריך את גורמי הסיכון של המטופל, מבצע אק”ג, בודק אנזימי לב (טרופונין) ולעיתים חוזר על הבדיקות אחרי פרק זמן, כי עלייה באנזימים מופיעה לעיתים רק שעות אחרי תחילת האירוע.

מה הרופא הסביר אמור לעשות – סטנדרט הטיפול בכאב בחזה

הפסיקה הישראלית בוחנת רשלנות רפואית לפי מבחן הרופא הסביר, מה היה עושה רופא סביר וזהיר, בעל אותה מומחיות, באותן נסיבות ולפי הידע והפרקטיקה הנהוגים באותה עת (כפי שנקבע, בין היתר, בע”א 3264/96 קופת חולים כללית נ’ פלד). בהקשר של כאב בחזה, סטנדרט הטיפול המקובל כולל כמה נדבכים.

ראשית, אנמנזה (Anamnesis), תשאול מסודר של המטופל, מתי התחיל הכאב, מה אופיו, לאן הוא מקרין, מה מלווה אותו, ומה ההיסטוריה הרפואית והמשפחתית. שנית, אק”ג, ולעיתים אק”ג חוזר, כי שינוי איסכמי יכול להופיע מאוחר. שלישית, בדיקות דם לאנזימי לב, טרופונין, בהגעה ובחזרה אחרי כמה שעות. רביעית, הערכת סיכון כוללת, גם כשהבדיקות הראשוניות תקינות, מטופל עם גורמי סיכון ותלונות אופייניות מחייב תקופת השגחה, ניטור ובירור, ולא שחרור מיידי. וחמישית, במקרים מתאימים, המשך בירור לא-פולשני או פולשני, כמו מבחן מאמץ, מיפוי לב או צנתור.

המחדל המרכזי בתיקים של אי-זיהוי אירוע לבבי הוא כמעט תמיד אחד, קפיצה מהירה מדי אל האבחנה ה”מרגיעה” (כאב שרירים, חרדה, צרבת) והתעלמות מהתמונה הכוללת שדורשת בירור לבבי מלא. כשמצטרפת לכך רשומה רפואית חסרה או לקויה, המשמעות המשפטית מחריפה, כפי שנראה בהמשך.

הסיפור הראשון: חולה לב מוכר, כאב בחזה, ושחרור למוות

גבר יליד 1955, חולה לב מוכר שכבר עבר בעבר שני אוטמים וצנתור, הגיע פעמיים בימים עוקבים לחדר המיון בגלל כאבים בחזה שהקרינו ליד שמאל, לוו בהזעה, והוקלו זמנית לאחר נטילת קורדיל, תרופה להרחבת כלי דם כליליים. רופא הקופה שהפנה אותו כתב במפורש במכתב ההפניה שמדובר בחולה לבבי ידוע לאחר שני אוטמים. ובכל זאת, בביקור השני, רופא חדר המיון אבחן אותו כמי שסובל “קרוב לוודאי” מכאב ממקור מוסקולוסקלטלי, מקור בשרירים ובעצמות, שחרר אותו עם המלצה לתרופה לכאבי שרירים, והמנוח נפטר בביתו שעות ספורות לאחר השחרור.

בית המשפט בחן את סדרת השאלות הקלאסית, מה הייתה סיבת המוות, מה היה מצבו בעת שהגיע למיון, האם הייתה התרשלות באבחון, והאם קיים קשר סיבתי בין ההתרשלות למוות. שלושה מומחים למחלות לב נחקרו, וגם רופא המיון עצמו. המומחה מטעם בית המשפט קבע שקיימת סבירות גבוהה מאוד שהמוות נגרם מהתקף לב, וכי בעת הגעתו למיון סבל המנוח מתעוקת חזה בלתי יציבה, מצב שהיה מחייב אשפוז. בית המשפט דחה אחת לאחת את התיאוריות החלופיות שהעלתה ההגנה, כמו תסחיף ריאתי או התאבדות, כתרחישים תיאורטיים שאינם עולים בקנה אחד עם התמונה הקלינית, וקבע במפורש שהיעדר ממצאים באק”ג ואי-עלייה באנזימים אינם שוללים תעוקת חזה בלתי יציבה, שכן בדיקות אלה עשויות להיות תקינות בשלב מוקדם. נקבעה חבות, ובהמשך נפסקו פיצויים בניכוי גמלאות הביטוח הלאומי (ת”א (שלום נצרת) 454-04-08 מולא נ’ משרד הבריאות, פסקי הדין מ-2015 ומ-2016).

הלקח המשפטי מהמקרה הזה חד, מכתב הפניה שכתוב בו “חולה לבבי ידוע” הוא נורת אזהרה שאסור להתעלם ממנה, ואבחנה של “כאב שרירים” אצל חולה כזה, בלי בירור לבבי מלא, היא סטייה מסטנדרט הטיפול הסביר.

הסיפור השני: אבחון שגוי באשפוז, וטיפול שלא ניתן

מקרה נוסף עסק במנוח יליד 1945, שנפטר מדום לב בביתו. גם כאן המחלוקת לא הייתה על סיבת המוות, אלא על מהלך הטיפול הרפואי שקדם לו במהלך שני אשפוזים בבית החולים. המומחה מטעם התובעים קבע שהצוות הרפואי לא ביצע את הבדיקות הנדרשות ולא אבחן נכון את מצבו, ובית המשפט מצא שאפילו המומחה מטעם ההגנה לא חלק על כך שהאבחנה הרפואית הנכונה במסגרת האשפוז לא נעשתה. בית המשפט קבע שהאבחון השגוי גרר טיפול שגוי, ושהצוות התרשל הן באבחון והן בכך שלא ננקטו הצעדים שהתחייבו ממצבו של המנוח (ת”א (שלום נצרת) 3709-02-12 לובאני נ’ מדינת ישראל, 2017).

המקרה הזה ממחיש עיקרון חשוב, רשלנות אינה רק “לא לזהות”, אלא גם לזהות ולא לפעול. כשהבירור מצביע על בעיה לבבית וממנו לא נגזר הטיפול הנכון, ההתרשלות שלמה.

הסיפור השלישי: כשהרשומה הרפואית חסרה, הנטל עובר לבית החולים

מקרה שלישי הוסיף נדבך משפטי חשוב, הנזק הראייתי. מנוח הגיע למיון, קיבל תרופות נרקוטיות (אופיאטים) לשיכוך כאב, ובהמשך איבד את הנשימה ונפטר מדום לב. המומחה מטעם התובעים טען שמינון האופיאטים היה בעייתי, ושהיה על הצוות לנטר את השפעתם על הנשימה ולחץ הדם, ואף לשקול מתן נוגדן (Naloxone) שיכול היה להפוך את השפעת התרופה. אלא שכאן צצה בעיה נוספת, הרשומה הרפואית הייתה לקויה, לא תועדה מהירות ההזלפה של התרופות, וחלק מהרישומים נעשו בדיעבד, אחרי הפטירה. בית המשפט עמד על כך שרשומה רפואית לקויה יוצרת נזק ראייתי שמעביר את נטל ההוכחה אל בית החולים, כלומר, כשהמוסד לא תיעד כראוי, הוא זה שצריך להוכיח שלא התרשל, ולא המשפחה שצריכה להוכיח שכן (ת”א (שלום הרצליה) 166853-09 עזבון האס נ’ שירותי בריאות, 2012).

הלקח, תיעוד רפואי אינו פורמליות. הוא לב-ליבה של ההגנה או התביעה. חובת התיעוד מעוגנת בין היתר בסעיף 17 לחוק זכויות החולה, תשנ”ו-1996, וכשהיא מופרת, בתי המשפט מסיקים מכך מסקנות לחובת המוסד.

התשתית המשפטית: מרשלנות ועד לנזק הראייתי

עוולת הרשלנות מעוגנת בסעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין. בתביעת רשלנות רפואית, ברוב המקרים אין מחלוקת על עצם קיומה של חובת זהירות של הרופא ובית החולים כלפי המטופל, והדיון מתמקד בשתי שאלות, האם הייתה התרשלות, כלומר סטייה מסטנדרט הרופא הסביר, והאם קיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לנזק, כלומר, האם אבחון וטיפול נכונים היו מונעים את המוות או משנים את התוצאה.

לצד הרשלנות ה”קלאסית” פועלות בתיקים אלה שתי דוקטרינות שמקלות על התובע כשהמידע חסר. הנזק הראייתי, כשהמוסד לא תיעד או איבד מידע רפואי חיוני, הנטל להוכיח היעדר התרשלות עובר אליו. ועמימות סיבתית, כשלא ניתן לקבוע בוודאות מה בדיוק גרם לנזק בגלל התנהלות המזיק, בתי המשפט פיתחו כלים לפצות גם במצב של אי-ודאות, כמו דוקטרינת אובדן סיכויי החלמה. שילוב הכלים האלה הוא שהופך תיקי אי-זיהוי אירוע לבבי לחזקים, במיוחד כשמתלווה אליהם רישום רפואי לקוי.

קרב המומחים: איך בית המשפט מכריע

כמעט בכל תיק כזה עומדות זו מול זו שתי חוות דעת של מומחים למחלות לב, אחת מטעם המשפחה ואחת מטעם בית החולים או חברת הביטוח, ולעיתים מתמנה מומחה שלישי מטעם בית המשפט. ההגנה נוטה לטעון שני דברים חוזרים, שלא ניתן לקבוע את סיבת המוות בהיעדר נתיחה שלאחר המוות, ושרופאי המיון פעלו כרופאים סבירים לפי הנתונים שהיו בפניהם. התובעים, מנגד, מצביעים על התמונה הקלינית הכוללת, גורמי הסיכון, אופי הכאב, ומכתבי ההפניה, ומראים שבירור סביר היה מוביל לאבחנה הנכונה.

בפרשת מולא, כפי שראינו, בית המשפט העדיף את המומחה מטעמו, שקבע בנימוק מפורט שהתרחישים החלופיים של ההגנה מנותקים מהסיפור הקליני. זה מלמד שהכרעת בית המשפט אינה “מי הביא יותר מומחים”, אלא איזו חוות דעת עקבית, מנומקת ומעוגנת בתיעוד. עורך דין רשלנות רפואית מנוסה יודע לבחור את המומחה הנכון, להכין את חוות הדעת כך שתעמוד בחקירה נגדית, ולחשוף את החולשות בחוות דעת ההגנה.

שומת הנזק בתביעת מוות מאירוע לבבי

כשאי-זיהוי האירוע הסתיים במוות, התביעה מנוהלת בשני מסלולים, תביעת עזבון ותביעת תלויים. תביעת העזבון כוללת בעיקר את הפיצוי על “השנים האבודות”, שנות ההשתכרות שנגזלו מהמנוח, שהוכרו כראש נזק מאז הלכת אטינגר, וכן כאב וסבל, קיצור תוחלת חיים והוצאות קבורה. תביעת התלויים מפצה את בני המשפחה על אובדן התמיכה הכספית ועל אובדן שירותי בן זוג והורה. מסכום הפיצוי מנכים את גמלאות המוסד לביטוח לאומי, קצבאות שאירים או תלויים, ולכן תכנון נכון של שני המסלולים חשוב מאוד. בפרשת לובאני, למשל, נפסק פיצוי כולל לאחר בחינת רכיבי העזבון והתלויים והוצאות הקבורה.

בתיקים שבהם האיחור באבחון לא הסתיים במוות אלא בנזק לבבי קבוע, נכות, כללים דומים חלים על הפסדי ההשתכרות, עזרת הזולת והוצאות רפואיות עתידיות, לפי הנכות שנקבעה.

מקרים אמיתיים של מטופלים, ומה אפשר ללמוד מהם

חולה לב מוכר שכבר עבר שני אוטמים הגיע פעמיים בימים עוקבים למיון עם כאב בחזה שהקרין ליד שמאל, ובכל זאת שוחרר עם אבחנה של כאב שרירים, ונפטר בביתו שעות אחר כך. בית המשפט קבע שהיעדר ממצאים באק”ג ובאנזימים אינו שולל תעוקת חזה בלתי יציבה, ושהאבחנה של כאב שריר-שלד אצל חולה כזה הייתה סטייה מסטנדרט סביר (ת”א (שלום נצרת) 454-04-08 מולא נ’ משרד הבריאות).

מטופל אחר קיבל במיון שילוב של תרופות נרקוטיות לשיכוך כאב, בלי שתועדה מהירות ההזלפה ובלי ניטור מספק של השפעתן על הנשימה, ונפטר מדום לב. הרשומה הלקויה העבירה את נטל ההוכחה אל בית החולים, שנדרש להוכיח שלא התרשל (ת”א (שלום הרצליה) 166853-09 עזבון האס נ’ שירותי בריאות).

ובמקרה שלישי, מנוח שנפטר מדום לב לאחר שני אשפוזים לימד עיקרון נוסף, גם אבחון נכון שלא מתורגם לטיפול הנכון הוא רשלנות, כשהצוות זיהה בעיה ולא פעל כמתחייב ממנה (ת”א (שלום נצרת) 3709-02-12 לובאני נ’ מדינת ישראל).

שאלות ותשובות

מה נחשב רשלנות רפואית באבחון אירוע לבבי?

רשלנות היא סטייה מסטנדרט הרופא הסביר, למשל שחרור מטופל עם כאב אופייני בחזה וגורמי סיכון בלי בירור לבבי מלא, אי-ביצוע אק”ג חוזר או בדיקת אנזימים, או אבחון של “כאב שרירים” אצל חולה לב מוכר בלי לשלול אירוע לבבי. אם בירור סביר היה מונע את הנזק, יש עילה לתביעה.

אק”ג יצא תקין ושחררו אותי, האם עדיין ייתכן שהתרשלו?

כן. הספרות הרפואית מלמדת שאצל יותר ממחצית ממטופלי כאב בחזה האק”ג הראשוני אינו מאבחן, וגם אנזימי הלב עולים לעיתים רק שעות לאחר תחילת האירוע. לכן אק”ג תקין ואנזימים תקינים אינם שוללים אוטם או תעוקת חזה בלתי יציבה, והרופא הסביר אמור להמשיך בבירור ובהשגחה.

המנוח לא עבר נתיחה שלאחר המוות, אפשר עדיין לתבוע?

כן. ההגנה נוהגת לטעון שבלי נתיחה לא ניתן לקבוע את סיבת המוות, אך בתי המשפט הכריעו לא פעם על בסיס התמונה הקלינית וחוות דעת מומחים שקבעו סבירות גבוהה למוות מאירוע לבבי, גם בהיעדר נתיחה.

מה המשמעות של רשומה רפואית חסרה?

רשומה רפואית לקויה או חסרה יוצרת “נזק ראייתי”, שמעביר את נטל ההוכחה אל בית החולים. במקום שהמשפחה תוכיח שהייתה התרשלות, המוסד נדרש להוכיח שלא התרשל. זה יתרון ראייתי משמעותי לתובע.

כמה זמן יש להגיש תביעת רשלנות רפואית?

ככלל, תקופת ההתיישנות היא שבע שנים מיום היווצרות העילה, ובמקרים של גילוי מאוחר של הנזק היא עשויה להימנות ממועד הגילוי. לקטינים חלים הסדרים מיוחדים. מומלץ לא להמתין, שכן איסוף התיעוד הרפואי נעשה קשה יותר עם הזמן.

מי אחראי, הרופא או בית החולים או הקופה?

בדרך כלל התביעה מוגשת נגד בית החולים או קופת החולים המעסיקים את הצוות, מכוח אחריותם למעשי עובדיהם. לעיתים מצורפים גם המדינה (בבתי חולים ממשלתיים) או גורמים נוספים, בהתאם למי שבאחריותו ניתן הטיפול.

כמה פיצוי אפשר לקבל בתביעת מוות מאירוע לבבי?

הפיצוי נגזר מגיל המנוח, שכרו, הרכב המשפחה והנזק, וכולל בעיקר את “השנים האבודות”, כאב וסבל, קיצור תוחלת חיים והוצאות קבורה, בניכוי גמלאות הביטוח הלאומי. הסכומים נעים ממאות אלפי שקלים ומעלה, ותכנון נכון של התביעה משפיע ישירות על התוצאה.

האם צריך עורך דין רשלנות רפואית לתיק כזה?

מומלץ מאוד. תיקי אי-זיהוי אירוע לבבי מחייבים חוות דעת של מומחה למחלות לב, ניתוח מדוקדק של הרשומה הרפואית, שימוש נכון בדוקטרינות הנזק הראייתי, וניהול קרב מומחים. עורך דין רשלנות רפואית מנוסה יידע לבחור מומחה, לבנות את הראיות ולנהל את התביעה מול חברת הביטוח והמוסד לביטוח לאומי במקביל.

טיפים מעשיים למטופל ולמשפחה

1. כשמגיעים למיון עם כאב בחזה, ספרו מיוזמתכם על כל היסטוריה לבבית, אוטם קודם, צנתור, תרופות לב, ועל מקרי מוות לבבי פתאומי במשפחה, גם אם לא שאלו אתכם ישירות.
2. בקשו שירשמו בגיליון את התלונות המלאות, מתי התחיל הכאב, לאן הוא מקרין ומה מלווה אותו, תיעוד מדויק מגן עליכם, וחוסר תיעוד עובד בבית המשפט לטובת המטופל.
3. לפני שחרור מהמיון, שאלו במפורש האם נשלל אירוע לבבי, והאם בוצעו אק”ג ובדיקת אנזימים, ואם כן, בקשו לחזור עליהם אם הכאב נמשך.
4. שמרו כל מסמך, מכתב הפניה של רופא הקופה, גיליון חדר המיון, תוצאות אק”ג ובדיקות דם, אלה הראיות המרכזיות בתיק עתידי.
5. אם קרה האסון, בקשו מיד את התיק הרפואי המלא מכל המוסדות שטיפלו, כולל רישומי המיון והסיעוד, לפני שמסמכים “נעלמים” או מתעדכנים בדיעבד.

סיכום

הלקח הראשון, אבחון של כאב בחזה הוא מהמצבים הרגישים ברפואה הדחופה, ואק”ג תקין או אנזימים תקינים אינם שוללים אירוע לבבי. שחרור מהיר מדי אל אבחנה “מרגיעה”, בלי בירור מלא ובלי השגחה, הוא סטייה מסטנדרט הרופא הסביר.

הלקח השני, התיעוד הרפואי הוא הכול. רשומה לקויה לא רק פוגעת בטיפול, היא מעבירה את נטל ההוכחה אל בית החולים ומחזקת את התביעה.

והלקח השלישי, גם כשאין ודאות מוחלטת, יש דרך. שילוב של חוות דעת מומחה מנומקת, ניתוח קליני של התמונה הכוללת ודוקטרינות הנזק הראייתי הוא שהפך תיקי אי-זיהוי אירוע לבבי לחלק מהתביעות המבוססות ביותר ברשלנות רפואית בישראל.

על המשרד: עורך דין רשלנות רפואית שמכיר את המערכת מבפנים

אי-זיהוי אירוע לבבי בחדר מיון הוא מהמקרים שבהם תיעוד רפואי מדויק והוכחת קשר סיבתי הם ההבדל בין דחייה לפיצוי. עו”ד ונוטריון בנו גליקמן מתמחה בנזקי גוף, ובכלל זה רשלנות רפואית, תאונות עבודה ותאונות דרכים, עם ניסיון מקצועי של למעלה מ-20 שנה (מאז אפריל 2006). כעורך דין רשלנות רפואית שייצג בעבר את חברות הביטוח הגדולות, הוא מכיר מבפנים את האסטרטגיות שלהן ויודע לצפות את מהלכיהן מראש. אלפי התיקים שניהל מול בתי המשפט ומול הביטוח הלאומי מאפשרים למשרד לפעול כ-ONE STOP SHOP עבור הנפגע ומשפחתו, ולחתור לפיצוי המקסימלי המגיע להם.

אתם או בן משפחה נשלחתם הביתה מהמיון ובהמשך אירע אירוע לבבי? אל תתמודדו לבד מול בית החולים או קופת החולים או מוקדי הרפואה הדחופה.

לשירותכם,
צוות המשרד עו”ד בנו גליקמן – ליווי עד הפיצוי

נלחמים בשבילך מול חברות הביטוח והביטוח הלאומי