מחשבון פיצויים לנפגעים

אין סכום קבוע שמגיע לכל נפגע בתאונת דרכים. הפיצוי נקבע לפי הנזק שנגרם לכם בפועל, ולכן שני אנשים באותה תאונה יכולים לקבל סכומים שונים מאוד. החוק קובע תקרה לנזק שאינו נזק ממון (כאב וסבל), והיא מוצמדת למדד המחירים לצרכן, ובחישוב הפסד ההכנסה מובאת בחשבון הכנסה עד פי שלושה מהשכר הממוצע במשק בלבד.

שאר הרכיבים, כמו הוצאות רפואיות וסיעוד, נבחנים לפי מה שהוכח. הסכום מושפע משיעור הנכות הרפואית שמומחה קובע, מהזמן שבו לא יכולתם לעבוד ומההכנסה שלכם לפני התאונה, מהוצאות רפואיות שהוכחו ומהצורך בסיעוד. לכן אפשר להעריך סכום רק כשיש נתונים על הפגיעה עצמה.

פיצוי בתאונת דרכים מחושב לפי הנזק שנגרם לנפגע, בנפרד לכל רכיב: כאב וסבל, הפסד הכנסה, הוצאות רפואיות וסיעוד. את הנכות הרפואית קובע מומחה רפואי שבית המשפט ממנה. אם כבר נקבעה לכם דרגת נכות לפי דין אחר בגלל אותה תאונה, לפני שמיעת הראיות, היא מחייבת גם בתביעה, אלא אם בית המשפט התיר ראיות לסתור מטעמים מיוחדים.

כאב וסבל מחושב לפי תקנות מיוחדות ומוגבל בתקרה. הפסד הכנסה מחושב לפי ההכנסה, עד תקרה של פי שלושה מהשכר הממוצע במשק, ואם הפיצוי פטור ממס הכנסה, לפי ההכנסה אחרי מס, כשההפחתה בשל המס לא עולה על 25% מההכנסה. באופנוע החישוב זהה.

החוק אינו מבחין בין תאונה קלה לתאונה קשה. מי שנגרם לו נזק גוף בתאונת דרכים, כולל פגיעה או ליקוי גופני או נפשי, זכאי לפיצוי, והאחריות של הנוהג מוחלטת. מה שמשתנה בין תאונה לתאונה הוא גובה הפיצוי ולא עצם הזכות.

הסכום תלוי בנזק שהוכח. כאבי גב אחרי תאונה נבחנים על ידי מומחה רפואי שקובע אם נותרה נכות ובאיזה שיעור. אם הנוסחה לפי אחוזי הנכות אינה חלה או אינה מכסה את הנזק שנגרם, לבית המשפט סמכות לפסוק פיצוי על כאב וסבל עד 10% מהסכום המרבי. בנוסף מפצים על הפסדים שהוכחו, כמו ימי עבודה שאבדו והוצאות טיפול.

כן, אפשר לקבל פיצוי על כאב וסבל גם בלי נכות צמיתה. כשהנוסחה לפי אחוזי נכות וימי אשפוז אינה חלה, או שהיא אינה מכסה את הסבל שנגרם, התקנות מאפשרות לקבוע סכום שהוסכם או שייפסק, ובלבד שלא יעלה על 10% מהסכום המרבי לנזק שאינו נזק ממון.

כשיש נכות רפואית, כאב וסבל מחושב לפי שיעור הנכות ולפי מספר ימי האשפוז, ומוגבל בתקרה שמוצמדת למדד. את הנכות קובע מומחה רפואי. מי שלא נותרה לו נכות עדיין זכאי לפיצוי על הפסדים שהוכחו, כמו ימי עבודה שאבדו והוצאות רפואיות.

הפסד הכנסה בגלל התאונה מפוצה, בין אם אתם שכירים ובין אם עצמאים. החוק אינו קובע כללים נפרדים לעצמאים, וההפסד נמדד לפי ההכנסה שאבדה בגלל הפגיעה, עד תקרה של פי שלושה מהשכר הממוצע במשק. אם הפיצוי פטור ממס הכנסה, ההפסד מחושב לפי ההכנסה אחרי מס, כשההפחתה בשל המס לא עולה על 25% מההכנסה.

הוצאות רפואיות מפוצות, ובתי המשפט פוסקים גם הוצאות נסיעה לטיפולים שהוכחו. הוצאות על שירותי בריאות שמגיעים לכם בסל הבריאות הממלכתי אינן באחריות הנוהג. נזק ממון חייבים לפרט בכתב התביעה או בצירוף אליו. עוד לפני סוף ההליך אפשר לדרוש בכתב תשלום תכוף של הוצאות ריפוי ותשלומים חודשיים למחיה, והחייב צריך לשלם תוך 60 יום מקבלת הדרישה.

גם אם לרכב שפגע בכם אין ביטוח חובה, או שהנהג ברח ואינו ידוע, לא נשארים בלי פיצוי. קרנית, הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, מפצה נפגע שזכאי לפיצוי לפי החוק ואין בידו לתבוע חברת ביטוח, כשהנוהג האחראי אינו ידוע, כשאין לו ביטוח או שהביטוח אינו מכסה את החבות, וכן כשהמבטח בפירוק או שמונה לו מנהל מורשה.

הפיצוי מהקרן הוא כפי שהייתם זכאים לקבל ממבטח. מי שנהג בעצמו ברכב ללא ביטוח אינו זכאי לפיצוי לפי החוק, למעט נהג שהשתמש ברכב בהיתר מבעליו, לא ידע שאין ביטוח ולא היה סביר שידע, שיכול לתבוע מהקרן. אם יש לכם מספר הרישוי של הרכב, אפשר לבקש מהקרן את שם המבטח ומספר הפוליסה.

כן, אשמה בתאונה אינה שוללת פיצוי. האחריות לפי חוק הפלת״ד מוחלטת ומלאה. החוק נותן זכות לפיצוי על נזק גוף שנגרם בתאונת דרכים, בלי לבדוק מי אשם בה.

נהג שגרם לתאונה ונפגע בה מבוטח בפוליסת החובה: היא מבטחת את בעל הרכב ואת הנוהג בו מפני נזק גוף שנגרם להם בתאונת דרכים, והם זכאים לפיצוי כמו כל נפגע אחר. יש מקרים של שלילת זכאות: גרימת התאונה במתכוון, נהיגה בלי רישיון נהיגה, נהיגה ללא ביטוח או ללא רשות. יש חריגים: רישיון שפקע רק בגלל אי תשלום אגרה אינו נחשב, ונהג שהיה ברכב בהיתר ולא ידע שאין ביטוח יכול לתבוע מקרנית.

תאונה בדרך לעבודה או בחזרה ממנה היא תאונת דרכים, ובחוק הביטוח הלאומי היא נחשבת גם תאונת עבודה, ולכן קיימים שני מסלולים: תביעה לביטוח הלאומי כנפגע עבודה, ותביעת פיצויים לפי חוק הפלת״ד. הנסיעה או ההליכה צריכה להיות ממעונכם לעבודה, מהעבודה למעונכם, או ממקום עבודה אחד לאחר. הפסקה או סטייה של ממש מהדרך המקובלת עלולה לשלול את ההכרה.

תביעה לגמלת כסף מהביטוח הלאומי מוגשת תוך 12 חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה. הגשה באיחור אינה שוללת אוטומטית את הזכות, אבל התשלום לאחור מוגבל, ולכן כדאי להגיש בהקדם. החוק מכיר במצב שבו אותו מקרה מזכה בגמלה וגם מחייב צד שלישי בפיצוי לפי חוק הפלת״ד: הביטוח הלאומי רשאי לתבוע מהצד השלישי פיצוי על הגמלה ששילם, והנפגע חייב לסייע לו ולא לפגוע בזכותו.

כל אדם שנגרם לו נזק גוף בתאונת דרכים הוא נפגע שזכאי לפיצוי, אלא אם החוק שולל זאת במפורש. זה כולל הולך רגל, אופנוען ונוסע ברכב. החוק אינו מזכיר מעבר חציה כתנאי. נוסע מקבל פיצוי מהנוהג ברכב שבו נסע. אדם שנפגע מחוץ לכלי רכב בתאונה שבה היו מעורבים כמה כלי רכב מקבל פיצוי מהנוהגים יחד ולחוד.

הזכאות נשללת ממי שגרם לתאונה במתכוון, מי שנהג בלי רישיון נהיגה (רישיון שפקע רק בגלל אי תשלום אגרה אינו נחשב), מי שנהג ללא ביטוח או ללא רשות (חריג: נהג שהיה ברכב בהיתר ולא ידע שאין ביטוח, שיכול לתבוע מקרנית), ומי שהרכב שימש לו לביצוע פשע. מי שאין לו עילה לפי החוק רשאי לתבוע לפי פקודת הנזיקין, אך אז לא חלה האחריות המוחלטת של החוק. פגיעת איבה אינה נכללת בחוק.

ככלל, תביעה בגין תאונת דרכים מתיישנת אחרי שבע שנים מיום התאונה. בתביעות שההתיישנות שלהן טרם הסתיימה ב-7.10.2023, התקופה שבין 7.10.2023 ל-6.4.2024 אינה נספרת (סעיף 15א לחוק ההתיישנות). חוק הפלת״ד אינו קובע תקופה משלו, ולכן חלה התקופה הרגילה שבחוק ההתיישנות, שבע שנים בתביעה שאינה במקרקעין. אם הנזק לא התגלה ביום האירוע, התקופה נמנית מיום שהתגלה, אך התביעה מתיישנת אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום אירוע הנזק.

יש מקרים שבהם הזמן אינו נספר: כל עוד התובע קטין (עד גיל 18), וכל עוד לא היה מסוגל לדאוג לענייניו בשל ליקוי נפשי או שכלי ולא היה לו אפוטרופוס. אם נעלמו מהתובע העובדות המהוות את עילת התביעה מסיבות שלא היו תלויות בו, התקופה מתחילה כשנודעו לו. אחרי עיכוב כזה התקופה לא תסתיים לפני שחלפה שנה מהיום שבו חדל העיכוב (בליקוי נפשי או שכלי: שנתיים).

כן, החוק מגדיר נזק גוף ככולל לא רק פגיעה גופנית אלא גם מחלה, פגיעה או ליקוי נפשי או שכלי. מי שנגרם לו נזק נפשי עקב תאונת דרכים נחשב לנפגע שנגרם לו נזק גוף, בין אם הנזק הנפשי מלווה פגיעה גופנית ובין אם הוא עומד לבדו.

את הנכות הנפשית קובע מומחה רפואי שבית המשפט ממנה, כמו בכל נושא רפואי אחר בתביעה. הנזק צריך להיות תוצאה של מאורע שנגרם בו נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי. בנוסח החוק אין הוראה מפורשת לגבי מי שהיה עד לתאונה ולא נפגע בה בעצמו. תלויים של מי שנפטר בתאונה זכאים לפיצוי לפי הוראות נפרדות.

החוק אינו מונה רשימה סגורה של ראשי נזק. הוא קובע שעל זכות הנפגע לפיצוי חלות הוראות מפקודת הנזיקין, כלומר פיצוי על נזק שבא במישרין מהתאונה. החוק מזכיר במפורש כמה רכיבים: נזק שאינו נזק ממון (כאב וסבל), הפסד הכנסה, הוצאות ריפוי וסיעוד.

כאב וסבל מוגבל בתקרה הצמודה למדד. הפסד הכנסה מחושב לפי ההכנסה, עד תקרה של פי שלושה מהשכר הממוצע במשק, ואם הפיצוי פטור ממס, לפי ההכנסה אחרי מס עם הגבלה של 25% להפחתה. הוצאות על שירותי בריאות שמגיעים לכם בסל הבריאות הממלכתי אינן באחריות הנוהג, למעט מקרים מסוימים שהחוק מפרט. נזק ממון חייבים לפרט בכתב התביעה או בצירוף אליו.

אין סכום קבוע. הסכום תלוי בשכר שלכם ובאחוזי הנכות שייקבעו, ובתאונת עבודה יש שני מסלולים נפרדים שכל אחד מהם משלם בנפרד.

בביטוח הלאומי, אם הפגיעה הוכרה כתאונת עבודה, מקבלים טיפול רפואי ושיקום, דמי פגיעה בתקופה שאינכם מסוגלים לעבוד (שלושה רבעים מהשכר הרגיל, עד תקרה יומית), ואם נותרה נכות, קצבה חודשית או מענק חד פעמי לפי אחוזי הנכות. בתביעת נזיקין נגד המעסיק או גורם אחר הפיצוי נקבע לפי הנזק שנגרם לכם, ובתביעה נגד המעסיק מנוכים ממנו הסכומים שהביטוח הלאומי משלם או ישלם.

כן, אפשר לקבל כסף גם בלי אחוזי נכות, אבל לא את כל הסכומים.

טיפול רפואי, שיקום ודמי פגיעה תלויים בהכרה בפגיעה ובכך שאינכם מסוגלים לעבוד, ולא באחוזי נכות. מענק נכות חד פעמי משולם כשהנכות הרפואית היציבה היא מ-9% ועד פחות מ-20%, וקצבה חודשית משולמת מ-20% ומעלה, ובנכות זמנית גם מ-9% ומעלה. בתביעת נזיקין נגד המעסיק או גורם אחר, החוק מגדיר נזק גם כאבדן נוחות או רווחה גופנית, והפקודה אינה מתנה את הפיצוי בנכות שנקבעה בביטוח הלאומי. עם זאת, צריך להוכיח התרשלות, קשר סיבתי ונזק.

דמי פגיעה משולמים עד 13 שבועות (91 ימים) בגין פגיעה אחת בעבודה.

התשלום מגיע כל עוד אינכם מסוגלים לעבוד בעבודתכם ואף לא בעבודה מתאימה אחרת, לא עבדתם בפועל ואתם זקוקים לטיפול רפואי, שיקום או החלמה. מי שמצמצם את שעות העבודה בגלל אי כושר חלקי יכול לקבל דמי פגיעה מופחתים, וגם הם עד 13 שבועות. כשתקופת דמי הפגיעה מסתיימת ונותרה נכות, מגישים תביעה לנכות מעבודה, ושם ועדה רפואית קובעת את אחוזי הנכות.

דמי הפגיעה ליום הם שלושה רבעים (75%) מהשכר היומי הרגיל שלכם, עד תקרה יומית.

את השכר היומי הרגיל מחשבים כך: ההכנסה שלכם ברבע השנה (שלושה חודשים) שקדם ליום שבו מגיעים לראשונה דמי פגיעה, מחולקת ב-90. אצל שכיר זו ההכנסה שממנה מגיעים דמי ביטוח, גם אם עברה את התקרה של דמי הביטוח. התקרה היומית נקבעת בחוק ומתעדכנת. מדמי הפגיעה מנוכים דמי ביטוח בשיעור שקבוע בחוק. מי שמצמצם שעות עבודה בגלל אי כושר חלקי מקבל דמי פגיעה מופחתים, שמחושבים לפי מספר שעות אי הכושר שנקבע באישור רפואי.

הזכאות לדמי פגיעה מתחילה ביום שאחרי יום הפגיעה. בעד יום הפגיעה עצמו הביטוח הלאומי אינו משלם.

כדי שהתשלום יתחיל צריך למסור הודעה על הפגיעה עם אישור רפואי, כשהפגיעה חייבה טיפול רפואי או אי כושר של שלושה ימים לפחות, ולהגיש תביעה תוך 12 חודשים (הגשה באיחור לא שוללת אוטומטית את הזכות, אך התשלום לאחור עלול להצטמצם). בשכיר, בעד 12 הימים הראשונים המעביד משלם דמי פגיעה או מחזיר אותם לביטוח הלאומי, ועצמאי אינו מקבל דמי פגיעה בעד 12 הימים האלה.

כן. אפשר לקבל גמלאות מהביטוח הלאומי וגם לתבוע בנפרד את המעסיק או צד שלישי, אבל הסכומים מתחברים לפי כללים שקבועים בחוק.

בתביעה נגד המעסיק, הגמלה מנוכה מהפיצוי שהמעסיק היה חייב לשלם. בתביעה נגד צד שלישי שאינו המעסיק, הביטוח הלאומי רשאי לתבוע ממנו חזרה את הגמלאות ששילם. כששתי התביעות נדונות יחד, הביטוח הלאומי לא יקבל יותר מ-75% מסך הפיצויים, והיתרה שלכם. מי שמקבל גמלה חייב לסייע לביטוח הלאומי ולא לפגוע בזכויותיו, ואם לא עשה זאת הגמלה עלולה להישלל, ולכן יש להודיע לו על כל תביעה שמוגשת.

כן, עובד זר שנפגע בעבודה יכול לתבוע גמלאות מהביטוח הלאומי, ויכול גם לתבוע פיצויים בנפרד בבית משפט.

החוק מבטח כל "עובד" בביטוח נפגעי עבודה ואינו מבחין לפי אזרחות. את הקבוצות שהוצאו מהכלל הוא מפרט בעצמו: שוטרים, סוהרים ועובדי שירותי הביטחון. לפי הוראות הביטוח הלאומי, עובד זר צריך להיות מזוהה במערכת הגמלאות, ולשם כך מונפק לו מספר מזהה פנימי. חובת הזהירות לפי פקודת הנזיקין חלה כלפי כל אדם, ולכן גם תביעת נזיקין נבחנת כמו של כל נפגע אחר.

עובד עצמאי מבוטח בביטוח נפגעי עבודה ויכול לקבל גמלאות, בתנאי שהיה רשום בביטוח הלאומי כעצמאי בעת הפגיעה או עשה את המוטל עליו כדי להירשם.

אצל עצמאי, תאונת עבודה היא תאונה שאירעה תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו בו. אחרי תקופת דמי הפגיעה, ועדה רפואית קובעת את הנכות, וגובהה קובע אם מקבלים קצבה חודשית (מ-20% ומעלה) או מענק חד פעמי (מ-9% ועד פחות מ-20%), כמו אצל שכיר. עצמאי אינו מקבל דמי פגיעה בעד 12 הימים הראשונים. אם הפגיעה נגרמה בהתרשלות של גורם אחר, למשל בעל האתר או מי שסיפק ציוד, אפשר לתבוע אותו בנפרד בתביעת נזיקין.

כן, בדרך כלל תאונה בדרך לעבודה או בחזרה ממנה נחשבת תאונת עבודה, אבל החוק מציב תנאים.

החוק מכיר כתאונת עבודה תאונה שאירעה תוך כדי נסיעה או הליכה מהבית לעבודה, מהעבודה לבית, או בין שני מקומות עבודה, גם ממקום שבו לנתם ואינו ביתכם, אם התאונה אירעה עקב הנסיעה או ההליכה. אם הייתה הפסקה או סטייה של ממש מהדרך המקובלת שלא למטרה הקשורה בחובותיכם כלפי המעסיק, התאונה לא תוכר, אך ליווי ילד לגן או למעון ותפילת בוקר בציבור אינם נחשבים סטייה. רשלנות פושעת שגרמה לתאונה עלולה למנוע הכרה, אלא אם נגרם אי כושר של ארבעה שבועות לפחות, נכות או מוות.

יש שלוש דרכים להכרה: תאונת עבודה, מחלת מקצוע שמופיעה ברשימה הסגורה שבתקנות, או מיקרוטראומה, כלומר נזק שנגרם מפגיעות זעירות חוזרות בעבודה.

במחלת מקצוע צריך להוכיח שנחשפתם לגורם שהרשימה מתארת ושחליתם במחלה שנקבעה בה. במיקרוטראומה, שנבחנת רק כשהמחלה אינה ברשימה, צריך להראות ארבעה דברים: תנועות זהות או דומות שחזרו פעמים רבות ביום העבודה, שאפשר לאתר אותן במקום ובזמן, שכל תנועה הותירה פגיעה זעירה, ושצירוף הפגיעות גורם לפגימה. את שני הראשונים בוחן פקיד התביעות, ואת האחרים הרופא. בבית הדין לעבודה הדיון נעשה בשני שלבים, עובדתי ואחריו רפואי, והתוצאה בשלב הרפואי תלויה ברופא המומחה ואינה מובטחת.

אין מועד קבוע שמפקיע את הזכות להגיש תביעה למחלת מקצוע או למיקרוטראומה. מגישים כשהמחלה מתגלה, גם בגיל פנסיה, וכדאי להגיש מוקדם, כי גמלה שמשולמת למפרע מוגבלת ל-12 חודשים לפני הגשת התביעה.

יש חריג אחד בחוק: ליקוי שמיעה מרעש מוכר רק אם הוגשה תביעה בתוך 12 חודשים מהמוקדם מבין היום שבו הליקוי תועד לראשונה ברשומה רפואית והיום שבו, לפי הוועדה הרפואית, החלה הירידה בשמיעה. את אחוזי הנכות קובעת ועדה רפואית לפי הטבלה שבתקנות, שבה מופיעות גם מחלות מקצוע. כשיש כמה פגימות מאותה פגיעה, מחשבים אותן לפי נוסחה ולא בחיבור פשוט. ליקוי שאינו קשור לפגיעה אינו נספר, וכשיש נכות קודמת או אבר זוגי שנפגע קודם, הוועדה מנכה אותם לפי הכללים בתקנות.

החוק והתקנות אינם קובעים זמן שבו הוועדה הרפואית חייבת לתת תשובה, ולכן אי אפשר לנקוב במועד.

מה שכן קבוע: ההזמנה לוועדה נשלחת לפחות 14 ימים לפני הדיון, אלא אם הסכמתם לזמן קצר יותר, ואפשר להגיע עם בא כוח. הוועדה יכולה לקבוע את הדרגה על סמך מסמכים בלבד רק בהסכמתכם ובהסכמת הביטוח הלאומי. ההחלטה נמסרת לכם, ואפשר לערער עליה לוועדה רפואית לערעורים תוך 30 יום מהיום שבו נמסרה. הדרגה שנקבעה חלה ממועד הגשת הבקשה, והוועדה רשאית לקבוע אותה גם ממועד מוקדם יותר.

החלקה בעבודה יכולה להקנות פיצוי בשני מסלולים, ושניהם תלויים בנסיבות.

מול הביטוח הלאומי, תאונה שאירעה תוך כדי העבודה נחשבת כמי שאירעה עקב העבודה אם לא הוכח ההיפך, ולכן אם הפגיעה הוכרה, מגיעים טיפול, דמי פגיעה ואם נותרה נכות, קצבה או מענק. תביעת נזיקין נגד המעסיק או בעל המקום תתקבל אם יוכח שמישהו התרשל, למשל לא דאג לרצפה בטוחה, שזה גרם לנפילה ושנגרם נזק. אם לא ידעתם מה גרם לנפילה, הנכס היה בשליטה מלאה של הנתבע ובית המשפט סבור שהאירוע מתיישב יותר עם חוסר זהירות, הנטל להוכיח שלא הייתה התרשלות עובר אליו. אשם תורם שלכם מפחית את הפיצוי.

נפילה מסולם או מפיגום מזכה בגמלאות מהביטוח הלאומי אם הפגיעה הוכרה כתאונת עבודה, ויכולה לזכות גם בפיצוי בתביעה נגד האחראים לנזק.

באתר בנייה מעורבים לעיתים כמה גורמים, כמו המעסיק, הקבלן הראשי, בעל האתר או מי שסיפק את הציוד. החוק מאפשר לתבוע מעסיק וגם צד שלישי, ובתביעה נגד צד שלישי הביטוח הלאומי רשאי לתבוע ממנו את הגמלאות ששילם. כדי לקבל פיצוי צריך להוכיח התרשלות או הפרת חובה שקבועה בחיקוק, קשר סיבתי לנפילה ונזק. אם גם אתם התרשלתם, הפיצוי יופחת בשיעור שבית המשפט יקבע לפי מידת אחריותכם.

אחוזי הנכות נקבעים בוועדה רפואית של הביטוח הלאומי לפי טבלה שבתקנות, שבה לכל פגימה מוגדר אחוז לפי מידת הליקוי וההגבלה.

כשיש כמה פגימות מאותה פגיעה, האחוזים לא נחברים פשוט: הפגימה הגבוהה ביותר נספרת במלואה, והבאות אחריה נספרות מתוך מה שנותר. פגימה שאינה בטבלה נקבעת לפי הפגימה הדומה לה. הוועדה רשאית להעלות את הדרגה עד מחצית בשים לב למקצוע ולגיל, ובנכות מתחת ל-20% התוצאה לא תעלה על 19%. ליקוי שאינו קשור לפגיעה אינו נספר, וכשיש נכות קודמת או אבר זוגי שנפגע קודם, הוועדה מנכה אותם לפי הכללים בתקנות. התשובה לפי איבר מסוים, כמו צלקת, כתף או ברך, תלויה בפריט הספציפי בטבלה.

הזמן תלוי במסלול. את התביעה לביטוח הלאומי בתאונת עבודה מגישים בתוך 12 חודשים מהפגיעה. תביעה שהוגשה אחרי המועד עדיין נבחנת, אבל התשלום בעד התקופה שקדמה להגשה מוגבל, ולכן כדאי להגיש בהקדם. תביעת נזיקין בבית משפט מתיישנת בדרך כלל אחרי שבע שנים.

בנזיקין ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התביעה. נזק שלא התגלה ביום שאירע, ההתיישנות מתחילה ביום שהתגלה, אך לא יותר מעשר שנים מיום אירוע הנזק. הזמן שבו התובע עדיין לא מלאו לו 18 שנים אינו נספר, וכשעובדות העילה נעלמו ממנו שלא באשמתו, ההתיישנות מתחילה כשנודעו לו. בתביעות שההתיישנות שלהן טרם הסתיימה ב-7.10.2023, התקופה שבין 7.10.2023 ל-6.4.2024 אינה נספרת (סעיף 15א לחוק ההתיישנות).

בביטוח הלאומי, התעמרות כשלעצמה אינה מוכרת כפגיעה בעבודה. כדי שתתקבל תביעה על מצב נפשי נדרש אירוע מיוחד.

התעמרות מוגדרת בהנחיות הביטוח הלאומי כהתנהגות מטרידה ומשפילה, שאינה פיזית, שמופנית לעובד באופן חוזר ונשנה, ולכן היא אינה אירוע חד פעמי שניתן לאתר. אירוע מיוחד הוא אירוע שניתן לאתר בזמן ובמקום, חורג משגרת העבודה, וכולל השפלה או שיח לא מכבד בצורה יוצאת דופן, והוא גרם לתגובה נפשית ברורה אצל העובד. הביטוח הלאומי בודק את האירוע גם מול המעסיק ומקבל חוות דעת רפואית על הקשר הסיבתי.

בנשיכת כלב האחריות מוטלת על בעל הכלב או על מי שמחזיק בו דרך קבע, גם אם לא התרשל בכלל. די להוכיח שהכלב גרם לנזק לגוף, ואין צורך להוכיח רשלנות. לבעלים יש הגנה רק בשלושה מצבים: התגרות שלכם בכלב, תקיפה של הבעלים, של בן זוגו, של הוריו או של ילדו, או כניסה שלכם למקרקעין שלו שלא כדין.

גובה הפיצוי תלוי בנזק שתוכיחו בפועל: תיעוד רפואי מיום האירוע, הטיפול שקיבלתם והשפעת הפגיעה על העבודה והתפקוד. פציעה שטחית ללא מסמכים רפואיים תניב פיצוי נמוך, גם כשהאחריות ברורה לגמרי.

נפילה באוטובוס בעקבות בלימה היא נזק גוף שנגרם תוך כדי נסיעה ברכב מנועי, ולכן חל עליה חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. לפי החוק, הנוהג ברכב חייב לפצות, וכך גם מי שהתיר לו להשתמש בו, והאחריות מוחלטת: אין צורך להוכיח שהנהג התרשל. מה שצריך להוכיח הוא שהפגיעה נגרמה בשל הנסיעה, למשל הבלימה, ואת הנזק עצמו.

הסכום נקבע לפי הנזק שהוכח, כמו נכות, טיפולים ואובדן הכנסה, לפי כללי הפיצוי שהחוק מחיל מפקודת הנזיקין. לכן חשוב לתעד את האירוע והפגיעה מיד: פנייה לרופא, פרטי הקו, ועדים שהיו באוטובוס.

בעל החנות או הקניון, ומי שמפעיל אותם או מנקה אותם, חייבים לנהוג בזהירות סבירה כלפי מי שנכנס אליהם. אם המחזיק בנכס התרשל בניקיון הרצפה והדבר גרם לנפילה, הוא חייב בפיצוי. עליכם להוכיח שהייתה רצפה רטובה או מסוכנת, שהמחזיק לא טיפל בה כפי שאדם סביר היה מטפל, ושהנפילה והפגיעה נגרמו בגללה.

רצפה אינה חייבת להיות סטרילית בכל רגע, ולכן נבחן מה נעשה בפועל: מתי נוצר המפגע, כמה זמן נשאר ומהי שגרת הניקיון. מי שלא מראה זאת ואינו מציג תיעוד כמו צילומי מצלמות אבטחה, יתקשה להשתחרר מאחריות. הפיצוי נקבע לפי הנזק שהוכח, ויופחת אם גם לנפגע היה חלק באשם.

כשנופלים בגלל מפגע במדרכה או ברחוב, אפשר לתבוע את הרשות המקומית אם התרשלה בטיפול בו. כשהמפגע בנכס פרטי, האחריות יכולה להיות על בעל המקרקעין או על מי שתופס אותם. צריך להוכיח שהמפגע היה קיים במקום, שהיה צפוי שהוא יפגע במי שעובר שם, שהרשות לא נקטה אמצעים סבירים לטפל בו, ושהנפילה והפגיעה נגרמו בגללו. פקודת העיריות מסמיכה את העירייה לסלול רחובות ולדאוג למצבם התקין.

בית המשפט בוחן סבירות: סוג הנזק הצפוי, חומרתו, ההסתברות להתרחשותו, כמה זמן המפגע לא טופל ואילו פתרונות עמדו לרשות העירייה. עצם קרות תקלה אינו מוכיח רשלנות, ולכן כדאי לצלם את המפגע ולתעד את המיקום מיד. הפיצוי נקבע לפי הנזק ויופחת אם גם הנפגע התרשל.

כדי לקבל פיצוי על פגיעה בחדר כושר או בפעילות ספורט ונופש צריך להוכיח שהמפעיל או הבעלים התרשלו, ושהרשלנות גרמה לפגיעה. לא די בכך שנפלתם או נפצעתם במכון. יש להוכיח מפגע או ליקוי מסוים, כמו מכשיר פגום או חוסר בפיקוח והדרכה, ושהוא זה שגרם לפציעה. מעידה במהלך פעילות רגילה, למשל בהליכה על הליכון, נחשבת סיכון רגיל של הפעילות ואינה מקימה פיצוי בלי הוכחה כזו.

חוות דעת של מומחה צריכה להתבסס על בדיקת המכשיר שבו נפגעתם בפועל. אם ידעתם את הסיכון וחשפתם עצמכם אליו מרצון, זו יכולה להיות הגנה של הנתבע, וחלקכם באשם יקטין את הפיצוי.

כשתלמיד נפצע בבית הספר או בחצרו, אפשר לתבוע את מי שאחראי למקום ולמתקנים, למשל הרשות המקומית המחזיקה בו. צריך להוכיח שהיה מפגע או מחדל שאדם סביר היה מונע, שהיה צפוי שילד ייפגע ממנו, ושהוא גרם לפציעה. בעלות על המגרש לבדה אינה מספיקה. גם לא כל סיכון ניתן למניעה: כשהמקום עמד בסטנדרט בטיחות ולא היה בו מכשול מסוכן, התביעה נדחית.

לילד מתחת לגיל 12 יש הקלות בחוק: לא רואים בו מי שחשף עצמו לסיכון מרצון, ואם הוזמן או הורשה לשהות בנכס, לא ייחשב כמי שגרם לנזק באשמו. הפיצוי נקבע לפי הנזק שהוכח.

בתביעת נזיקין רגילה שאינה במקרקעין יש שבע שנים להגיש תביעה. התקופה מתחילה ביום שבו נולדה עילת התביעה, כלומר ביום שבו אירע הנזק. אם הנזק לא נתגלה באותו יום, המניין מתחיל ביום שנתגלה, אבל התביעה מתיישנת אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום אירוע הנזק. וכשעובדות התביעה נעלמו מהנפגע מסיבות שלא היו תלויות בו, התקופה מתחילה ביום שנודעו לו.

כשהנפגע קטין, הזמן שבו טרם מלאו לו 18 שנים אינו נכלל בחישוב, ולכן מניין שבע השנים מתחיל בגיל 18. גם זמן שבו התובע לא היה מסוגל לדאוג לענייניו בגלל ליקוי נפשי או שכלי, ולא היה לו אפוטרופוס, אינו נספר.

בטבלת הנכויות של הביטוח הלאומי אין פריט בשם שבר באצבע, ולכן אין אחוז קבוע לשבר עצמו. הנכות נקבעת לפי מה שהשבר השאיר באצבע.

קשיון נוח, כלומר אצבע נוקשה שעדיין מאפשרת תפיסה, מזכה ב-10 אחוזים באגודל, ב-7 באצבע המורה וב-5 בכל אחת מהאצבעות האחרות. קשיון שאינו מאפשר תפיסה נקבע כמו קטיעה בלי ראש עצם המסרק. פגימה מסוג Mallet Finger היא 7 אחוזים באגודל ובמורה ו-5 בשאר האצבעות. בתאונת עבודה קובעת הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי, ולליקוי שלא פורט בטבלה תקנה 14 מורה לפעול לפי פגימה דומה.

בטבלת הנכויות של הביטוח הלאומי נקבעים לקטיעת אצבע בין 5 ל-25 אחוזי נכות, לפי איזו אצבע נקטעה וכמה ממנה. הערך הגבוה ביותר הוא לאגודל כשהקטיעה כוללת את עצם המסרק או חלק ממנה: 25 אחוזים ביד ימין ו-20 ביד שמאל.

קטיעת הגליל הסופי של האגודל היא 15 ביד ימין ו-10 ביד שמאל. באצבע מורה או אמצעית קטיעה עם עצם המסרק היא 15 ו-12, וקטיעת הגליל הסופי או חציו 5. בקמיצה ובזרת הטווח הוא בין 5 ל-10. כשנפגעות כמה אצבעות, האחוזים מחושבים בנוסחה משוקללת לפי פריטים 43 עד 45. הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי קובעת בתאונת עבודה.

כשנפגעות כמה אצבעות, הטבלה מורה לקבוע אחוז נכות לכל פגימה ופגימה לפי פריטים 43, 44 ו-45, ולחשב אותן בנוסחה משוקללת (הגבוהה במלואה והבאה מתוך מה שנותר) ולא בחיבור פשוט: קטיעות, קשיון בפרקי האצבעות ופגימות אחרות. הפריטים מבחינים בין האגודל, האצבע המורה ושאר האצבעות, ובין יד ימין ליד שמאל.

לדוגמה, קשיון נוח הוא 10 אחוזים באגודל, 7 באצבע המורה ו-5 בכל אחת מהאחרות, וקטיעת אגודל יחד עם עצם המסרק היא 25 ביד ימין. בפגימות באצבעות אין תקרה של אחוז הקטיעה, והסך יכול לעלות עליו. לאיטר יד התוצאה מתהפכת, ופגימה ביד שמאל נבחנת לפי מבחני יד ימין. בתאונת עבודה קובעת הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי.

בטבלת הנכויות של הביטוח הלאומי אין פריט לחבלה בכף היד כשלעצמה. הנכות נקבעת לפי מה שנשאר בשורש כף היד אחריה. מצב אחרי חבלה בפרק כף היד בלי הפרעות בתנועות הוא 0 אחוזים.

הגבלה בתנועות עם כיפוף גבי אפשרי של 15 מעלות מזכה ב-10 אחוזים ביד ימין וב-5 ביד שמאל. קשיון נוח בשורש היד הוא 20 ו-15, וקשיון לא נוח 40 ו-30. איבוד הסיבוב של האמה כשהיד קבועה בתנוחה אחת הוא 30 ו-20. מה שמעלה את האחוז הוא חומרת ההגבלה והאם הפגועה היא היד הימנית. בתאונת עבודה קובעת הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי.

אין בטבלת הנכויות של הביטוח הלאומי אחוז אחד לכף היד, אלא פריטים לפגימות שונות בה. אבדן כף היד כשפרק שורש היד נשמר הוא 55 אחוזים ביד ימין ו-50 ביד שמאל.

פגימה בעצב המדיאני נקבעת בין 5 ל-50 אחוזים, בעצב האולנרי בין 0 ל-30 ובעצב הרדיאלי בין 10 ל-40, לפי חולשת השרירים. פגימות באצבעות נבחנות בנפרד ומחושבות בנוסחה משוקללת, ובהן אין תקרה של אחוז הקטיעה. הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי קובעת בתאונת עבודה, ולפי תקנה 15 היא רשאית לסטות מהאחוז שבטבלה עד מחצית, כשהנכות פגעה בצורה ניכרת ולא זמנית ביכולת להמשיך במקצוע או בהכנסה, ובנכות מתחת ל-20% התוצאה לא תעלה על 19%.

בטבלת הנכויות של הביטוח הלאומי נקבעים לקטיעת יד בין 50 ל-60 אחוזי נכות. אבדן היד בשורש הוא 60 אחוזים ביד ימין ו-50 ביד שמאל, ואבדן כף היד כשפרק שורש היד נשמר הוא 55 ו-50.

ככל שהקטיעה גבוהה יותר האחוז עולה. אבדן האמה מתחת לנקודת האחיזה של שריר ה-pronator teres הוא 60 ו-50, ומעליה 65 ו-55, ואבדן הגף העליון בפרק הכתף הוא 80 ו-70. לאיטר יד התוצאה מתהפכת. בתאונת עבודה קובעת הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי. בתאונת דרכים הנכות נקבעת בדרך כלל על ידי מומחה שמינה בית המשפט, ואם כבר נקבעה דרגת נכות לפי דין אחר בגלל אותה תאונה לפני שמיעת הראיות, היא מחייבת גם בתביעה.

המונח תעלה קרפלית אינו מופיע בטבלת הנכויות של הביטוח הלאומי. הפריט הרלוונטי הוא פגימה בעצב המדיאני, ונקבעים בו בין 5 ל-50 אחוזי נכות לפי חומרה.

הפרעה תחושתית בלבד, עם בדיקת טינל או פאנל חיובית, היא 5 אחוזים. חולשה קלה בכיפוף האצבעות (דרגה 4/5) היא 10. חולשה בינונית (3/5) היא 30 בצד דומיננטי ו-20 בצד לא דומיננטי, וחולשה קשה עד שיתוק (2/5 ומטה) היא 50 ו-40. הבדיקות החשמליות, כמו EMG, משמשות עזר לשיקול הדעת הקליני. במיקרוטראומה ובמחלת מקצוע אין מועד קבוע להגשת התביעה (חריג: ליקוי שמיעה מרעש), וכדאי להגיש מוקדם, כי תשלום למפרע מוגבל ל-12 חודשים. הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי קובעת את הנכות.

לשבר ברדיוס, עצם האמה שבצד האגודל, אין בטבלת הנכויות של הביטוח הלאומי אחוז לשבר עצמו אלא לתוצאה שלו. חיבור גרוע של הרדיוס הוא 10 אחוזים.

אי התאחות הרדיוס בחצי התחתון בלי עיוות ניכר היא 20 ביד ימין ו-15 ביד שמאל, ועם עיוות ניכר 30 ו-20. אי התאחות בשליש העליון היא 20 ו-15. הגבלה בתנועות שורש היד עם כיפוף גבי של 15 מעלות היא 10 ו-5, ואיבוד סיבוב האמה כשהיד קבועה בתנוחה אחת הוא 30 ו-20. מה שקובע הוא איך השבר התאחה והאם נשארה הגבלה. בתאונת עבודה מכריעה הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי.

בטבלת הנכויות של הביטוח הלאומי אין הגדרה מספרית למרפק טניס, ואין בה פריט שמזכיר דלקת גידים במרפק. לליקוי שאינו בטבלה קובעת תקנה 14 שהוועדה הרפואית תפעל לפי פגימה דומה.

הפריטים הסמוכים הם הגבלת תנועות במרפק, שבה כיפוף מ-0 עד 150 מעלות הוא 0 אחוזים וכיפוף מ-0 עד 90 הוא 15 ביד ימין ו-10 ביד שמאל, ופציעת שרירי המרפק. פציעה בינונית בשרירי היישור של כף היד והאצבעות היא 10 ביד ימין ו-0 ביד שמאל, וקשה 20 ו-10. במיקרוטראומה ובמחלת מקצוע אין מועד קבוע להגשת התביעה (חריג: ליקוי שמיעה מרעש), וכדאי להגיש מוקדם, כי תשלום למפרע מוגבל ל-12 חודשים.

פריקה חד פעמית של הכתף אינה פריט בטבלת הנכויות של הביטוח הלאומי. הטבלה עוסקת בנקיעה חוזרת של הכתף. כשהנקיעות שכיחות וצריך להיזהר מתנועות מעל גובה השכם, נקבעים 20 אחוזים בשתי הידיים. כשהן מופיעות בכל תנועה, 30 ביד ימין ו-20 ביד שמאל, וכשאפשר להחזיר אותן רק בעזרה רפואית, 40 ו-30.

לאחר ניתוח, כשפעולת הזרוע טובה, נקבעים 5 אחוזים. אם נשארה הגבלה בתנועת הכתף, היא נבחנת בפריט נפרד: עד גובה השכם 15 אחוזים, ומעל גובה השכם 0. את ההתאמה לנתוני התיק עושה בתאונת עבודה הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי.

הטבלה של הביטוח הלאומי נועדה לנפגעי עבודה, ולכן מי שנפצע בחדר כושר שאינו מקום עבודתו אינו נבחן לפיה בוועדה של הביטוח הלאומי כנפגע עבודה.

הערכים עצמם אלה: נקיעה חוזרת של הכתף היא בין 20 ל-40 אחוזים ביד ימין ובין 20 ל-30 ביד שמאל, ולאחר ניתוח עם פעולת זרוע טובה 5 אחוזים. נקיעה בודדת שלא חזרה אינה מוגדרת בטבלה. בתביעה לבית המשפט על פגיעה בחדר כושר כל צד מגיש בדרך כלל חוות דעת של מומחה רפואי מטעמו, ובית המשפט רשאי למנות מומחה מטעמו אם יש מחלוקת. הטבלה של הביטוח הלאומי אינה מחייבת בתביעה כזו. אם הפריקה אירעה במהלך העבודה עצמה, חל מסלול תאונת העבודה.

בטבלת הנכויות של הביטוח הלאומי אין פריט בשם כתף קפואה. הנכות נקבעת לפי הגבלת התנועות בפרק הכתף. כשהזרוע עולה מעל גובה השכם, 0 אחוזים. עד גובה השכם, 15. עד 45 מעלות מהגוף או הגבלה ניכרת בסיבוב החוצה או פנימה, 25. עד 30 מעלות מהגוף, 35 אחוזים.

קשיון של פרק הכתף בתנוחה נוחה הוא 30 ביד ימין ו-25 ביד שמאל, ובתנוחה לא נוחה 50 ו-40. לכן מה שקובע הוא עד כמה גבוה הזרוע מגיעה ולא האבחנה. בתאונת עבודה קובעת הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי, ולליקוי שלא פורט היא פועלת לפי תקנה 14.

נזק קבוע בכתף נבחן בטבלת הנכויות של הביטוח הלאומי בכמה פריטים, ובסך הכול הם נעים בין 0 ל-50 אחוזים. הגבלת תנועות בכתף היא בין 0 ל-35, נקיעה חוזרת בין 5 ל-40, קשיון בפרק הכתף בין 25 ל-50, ומפרק נד של הכתף 50 ביד ימין ו-40 ביד שמאל. פציעת שרירי הכתף נקבעת בנפרד, לדלטואיד למשל בין 10 ל-40 לפי חומרה.

כשיש כמה פגימות באותה פגיעה, הגבוהה נספרת במלואה והבאה אחריה מוכפלת בהפרש בין האחוז הראשון ל-100. אי אפשר לעבור את האחוז שנקבע לקטיעת הגפה. קובעת הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי, וכדאי להגיש תביעה בתאונת עבודה תוך 12 חודשים מהפגיעה, כי תשלום לאחור מוגבל.

בטבלת הנכויות של הביטוח הלאומי אין פריט לשבר בכתף עצמו, והנכות נקבעת לפי מה שהשבר השאיר. עצם זרוע שהתחברה גרוע, עם קיצור או זווית ניכרים והגבלה קלה או בינונית בכתף או במרפק, היא 20 אחוזים ביד ימין ו-10 ביד שמאל, ועם עיוות והגבלה קשה 30 ו-20.

אי התאחות בלי פרק נד מדומה היא 30 ו-20, ועם פרק נד מדומה 50 ו-40. שבר שהתרפא והשאיר הגבלה בתנועות הכתף נבחן לפי פריט הגבלת התנועות, בין 0 ל-35 אחוזים. חיבור גרוע בלי התקצרות של עצם הבריח או עצם השכם הוא 0. בתאונת עבודה קובעת הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי.

הטבלה של הביטוח הלאומי קובעת אחוזי נכות ולא סכום פיצוי. לשבר בעצם הבריח נקבעים בה 0 אחוזים כשהעצם התחברה גרוע בלי התקצרות, ו-10 אחוזים כשהחלק האמצעי או הפנימי של העצם לא התאחה.

נקע בחיבור שבין עצם הבריח לכתף, בלי הגבלה בתנועות, הוא 5 אחוזים. נקע בחיבור מול עצם החזה הוא 5 כשהוא קדמי ו-20 כשהוא אחורי. אם נשארה הגבלה בכתף, היא נבחנת בנפרד, בין 0 ל-35 אחוזים. הפיצוי עצמו אינו חלק מהטבלה. בתאונת עבודה הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי קובעת את הנכות.

בטבלת הנכויות של הביטוח הלאומי אין הגדרה מספרית לקרע בגיד הכתף, ואין בה פריט שמזכיר גיד. הפריט הקרוב הוא פציעת שרירי הכתף, ובו SUPRASPINATUS, INFRASPINATUS, TERES MINOR ו-SUBSCAPULARIS: פציעה בינונית 10 אחוזים בשתי הידיים, ניכרת 20 ביד ימין ו-10 ביד שמאל, וקשה 30 ו-20.

ליקוי שלא פורט נקבע לפי פגימה דומה, לפי תקנה 14, ולכן ההכרעה אם הפריט הזה מתאים נתונה לוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי בתאונת עבודה. בנוסף נבחנת הגבלת התנועות בכתף, בין 0 ל-35 אחוזים. מה שמעלה את האחוז הוא חומרת הפגיעה והאם היד דומיננטית.

בלט דיסק בצוואר אינו פריט בטבלת הנכויות של הביטוח הלאומי. תסמונת של בקע הדיסקוס שהתרפאה היא 0 אחוזים, וכשנשארו הפרעות, הנכות נקבעת לפי הגבלת התנועות בצוואר או לפי הממצא הנוירולוגי.

הגבלת תנועות בצוואר היא 10 אחוזים בצורה קלה, 20 בבינונית ו-30 בקשה. פגיעה שורשית צווארית היא 20, 30 או 40 אחוזים בצד דומיננטי, ו-10, 20 או 30 בצד לא דומיננטי. הטבלה אינה מגדירה בזוויות מהי הגבלה קלה, בינונית או קשה. בתאונת עבודה מכריעה הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי. בתאונת דרכים הנכות נקבעת בדרך כלל על ידי מומחה שמינה בית המשפט, ואם כבר נקבעה דרגת נכות לפי דין אחר בגלל אותה תאונה לפני שמיעת הראיות, היא מחייבת גם בתביעה.

בטבלת הנכויות של הביטוח הלאומי אין פריט בשם צליפת שוט, ולכן אין בה אחוז קבוע לפגיעה הזו. תקנה 14 קובעת שליקוי שלא פורט בתוספת נקבע לפי פגימה דומה לו, והוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי היא שבוחרת אותה.

הפריט שמתאר ממצא של מגבלה בצוואר הוא הגבלת התנועות בעמוד הצוואר: 10 אחוזים בצורה קלה, 20 בבינונית ו-30 בקשה, ואי יציבות שהוכחה בצילומי רנטגן בתנוחות שונות 30 אחוזים. אם נמצאה פגיעה שורשית צווארית, חל פריט 31(1), בין 10 ל-40 אחוזים. בתאונת דרכים הנכות נקבעת בדרך כלל על ידי מומחה שמינה בית המשפט, ואם כבר נקבעה דרגת נכות לפי דין אחר בגלל אותה תאונה לפני שמיעת הראיות, היא מחייבת גם בתביעה.

בטבלת הנכויות של הביטוח הלאומי נקבעים להגבלת תנועות בגב התחתון, עמוד השדרה המתני, 10 אחוזים בצורה קלה, 20 בבינונית ו-30 בקשה. קבוע בעמוד השדרה המתני הוא 30 אחוזים במצב נוח, 40 במצב בלתי נוח ו-50 כשיש דפורמציה קשה עם הפרעה בולטת ביציבה.

פגיעה שורשית לומבוסקראלית, כלומר פגיעה בשורשי העצבים בגב התחתון, היא 20, 30 או 40 אחוזים לפי חומרה. שבר בגוף חוליה שהתרפא הוא בין 5 ל-20. הטבלה אינה מגדירה בזוויות מהי הגבלה קלה, בינונית או קשה. בתאונת עבודה קובעת ועדה רפואית של הביטוח הלאומי. בתאונת דרכים הנכות נקבעת בדרך כלל על ידי מומחה שמינה בית המשפט, ואם כבר נקבעה דרגת נכות לפי דין אחר בגלל אותה תאונה לפני שמיעת הראיות, היא מחייבת גם בתביעה.

בטבלת הנכויות של הביטוח הלאומי אין אחוז נכות לכאב גב כשלעצמו. הפריטים של עמוד השדרה בנויים על הגבלת התנועות בכל קטע: בצוואר 10, 20 או 30 אחוזים, בגב האמצעי 0 בצורה קלה ו-10 בבינונית או קשה, ובגב התחתון 10, 20 או 30.

כשאין הגבלה בתנועות ואין ממצא נוירולוגי, אין בטבלה פריט שקובע אחוז לכאב. לכן מה שקובע הוא תיעוד של הגבלת תנועה בבדיקה רפואית, ואם יש פגיעה בשורשי העצבים, פריטים 31 ו-32. אם הגב נפגע מעבודה מתמשכת, במיקרוטראומה, אין מועד קבוע להגשת התביעה, וכדאי להגיש מוקדם, כי תשלום למפרע מוגבל ל-12 חודשים. בתאונת עבודה קובעת הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי.

בלט דיסק אינו מופיע בטבלה בשם של פריט. הפריט הקרוב הוא תסמונת של בקע הדיסקוס: אם התרפאה, 0 אחוזים, ואם נשארו הפרעות, האחוז נקבע לפי הגבלת התנועות בקטע המתאים של עמוד השדרה או לפי הממצא הנוירולוגי.

הגבלת התנועות בגב התחתון היא 10, 20 או 30 אחוזים, ופגיעה שורשית בגב התחתון 20, 30 או 40. בצוואר הגבלת התנועות היא אותם 10, 20 ו-30, ופגיעה שורשית בין 10 ל-40. הפריט נשען על הפרעות שנמצאות בבדיקה ולא על ממצא ההדמיה לבדו, ובפגיעה שורשית הבדיקות החשמליות משמשות עזר לשיקול הדעת הקליני. בתאונת עבודה קובעת הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי.

בטבלת הנכויות של הביטוח הלאומי, פריט 37 קובע נכות בעמוד השדרה בין 0 ל-100 אחוזים. הגבלת תנועות בצוואר ובגב התחתון היא 10, 20 או 30, ובגב האמצעי 0 או 10. קבוע בצוואר הוא 30 בזווית נוחה ו-50 בזווית בלתי נוחה, בגב האמצעי 10 ו-30, ובגב התחתון בין 30 ל-50.

קבוע מוחלט של כל עמוד השדרה הוא 60 בזווית נוחה ו-100 בזווית בלתי נוחה. שבר בגוף חוליה שהתרפא הוא בין 5 ל-20. נכות מכמה פגימות מחושבת בנוסחה של תקנה 11(ב) ולא בחיבור פשוט. הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי קובעת בתאונת עבודה.

המונח סיאטיקה אינו מופיע בטבלת הנכויות של הביטוח הלאומי. כשיש פגיעה בשורשי העצבים בגב התחתון, נקבעים 20 אחוזים בצורה קלה, 30 בבינונית ו-40 בקשה, כשהממצא אינו מתבטא בפריטי העצבים הספציפיים.

פגימה בעצב הסכיאטי עצמו נקבעת לפי חולשת כף הרגל: 10 אחוזים בדרגה 4/5, 20 בדרגה 3/5 ו-40 בדרגה 2/5 ומטה. פגימה בעצב הפרונאלי המשותף היא בין 0 ל-20. הפריטים נשענים על בדיקה קלינית, ובדיקת EMG משמשת עזר לשיקול הדעת. בתאונת עבודה קובעת הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי.

בטבלת הנכויות של הביטוח הלאומי נקבעים לשבר בגוף חוליה שהתרפא בין 5 ל-20 אחוזי נכות, לפי שלושה מצבים. שבר בלי תזוזה ניכרת ובלי הגבלת תנועה בקרבת החוליה: 5 אחוזים. שבר עם תזוזה ניכרת ובלי הגבלה: 10. שבר עם תזוזה ניכרת ושינויים ארטרוטיים, עדיין בלי הגבלה: 20.

הפרעות לאחר שבר של בליטת החוליה (Processus spinosus) הן 5 אחוזים. אם נשארה הגבלה בתנועות, היא נקבעת בנפרד לפי הקטע, ובצוואר ובגב התחתון בין 10 ל-30. הטבלה אינה מגדירה במילים מהי תזוזה ניכרת. בתאונת עבודה קובעת הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי. בתאונת דרכים הנכות נקבעת בדרך כלל על ידי מומחה שמינה בית המשפט, ואם כבר נקבעה דרגת נכות לפי דין אחר בגלל אותה תאונה לפני שמיעת הראיות, היא מחייבת גם בתביעה.

בטבלת הנכויות של הביטוח הלאומי אין פריט כללי לפגיעת ראש, והנכות נקבעת לפי התוצאות שנשארו. חסר בעצמות הגולגולת הוא 5 אחוזים עד 3 סנטימטרים רבועים, ו-30 מעל 10 סנטימטרים רבועים, או 80 כשיש בקע מוח.

ליקוי קוגניטיבי או התנהגותי אחרי פגיעה במוח (אנצפלופתיה פוסט-טראומטית) נקבע בשש דרגות, מ-0 עד 100 אחוזים. עצב הפנים נע בין 0 ל-40, ועצב התלת ראשי 5, 20 או 40. התקפים כפיוניים, שיתוקים והפרעות דיבור נקבעים בנפרד לפי פריטיהם. נכות מכמה פגימות מחושבת בנוסחה של תקנה 11(ב). בתאונת עבודה קובעת הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי.

המונח אירוע מוחי אינו מופיע בטבלת הנכויות של הביטוח הלאומי, והנכות נקבעת לפי השארית התפקודית. חולשת פלג גוף נעה בין 5 ל-100 אחוזים: קלה מאוד 10 בפלג גוף דומיננטי ו-5 בלא דומיננטי, קלה 30 ו-20, בינונית 50 ו-40, קשה 80 ו-60, ושיתוק מלא 100.

אפזיה, כלומר פגיעה בדיבור או בהבנה, היא 20, 60 או 100 לפי חומרה. הפרעת היגוי היא 10, 20 או 40. ליקוי קוגניטיבי נבחן בנפרד, בין 0 ל-100. כשיש פער תפקודי בין היד לרגל, הנכות נקבעת לפי הגפה החלשה יותר. בתאונת עבודה קובעת הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי.

בטבלת הנכויות של הביטוח הלאומי נקבעים לפגיעה בראייה בין 0 ל-100 אחוזי נכות. פריט 52 מכיל לוח שמצליב את חדות הראייה של שתי העיניים, החל ב-0 כששתיהן תקינות ועד 100 כשהראייה בשתיהן אבדה. החדות נמדדת עם תיקון אופטי מלא.

בנפרד נבחנת הגבלת שדה הראייה: אובדן פחות מרבע משדה הראייה הוא 0, אובדן המחצית העליונה 10 בעין אחת ו-30 בשתי העיניים, וצמצום היקפי לפחות מ-20 מעלות 30 בעין אחת ו-100 בשתיים. בתאונת עבודה קובעת הוועדה של הביטוח הלאומי. בתאונת דרכים הנכות נקבעת בדרך כלל על ידי מומחה שמינה בית המשפט, ואם כבר נקבעה דרגת נכות לפי דין אחר בגלל אותה תאונה לפני שמיעת הראיות, היא מחייבת גם בתביעה.

אחוזי הנכות לפגיעה בעין נקבעים לפי לוח חדות הראייה של שתי העיניים בפריט 52, בין 0 ל-100. כשעין אחת עיוורת לגמרי והשנייה בחדות 6/6, הלוח נותן 30 אחוזים. מצב אחרי עקירת עין או הצטמקותה מוסיף 5 אחוזים על מה שנקבע בלוח, בחישוב אריתמטי. עקירת שתי העיניים היא 100 אחוזים.

בעין עיוורת, פזילה של 15 מעלות לפחות או עיוות קשה בעפעפיים מוסיפים גם הם 5 אחוזים, אבל לא נקבעים אחוזים על יותר מפגם אחד משני אלה (עקירה או הצטמקות של העין, מול פזילה או עיוות העפעפיים). בלט עין קשה הוא 10 בעין אחת ו-15 בשתיים. הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי קובעת בתאונת עבודה.

בטבלת הנכויות של הביטוח הלאומי נקבעים לליקוי שמיעה בין 0 ל-60 אחוזי נכות. האחוז נקבע בלוח אודיומטרי שמצליב את הפחתת כושר השמיעה בדציבלים באוזן אחת עם האוזן השנייה, כשהמדידה היא ממוצע בתדירויות הדיבור 500, 1000 ו-2000 מחזורים בשנייה.

הערך הגבוה, 60 אחוזים, מופיע כשבשתי האוזניים ההפחתה עולה על 80 דציבלים. הפחתה של 15 עד 20 דציבלים בשתי האוזניים נותנת 0. חוסר אפרכסת אחת הוא 10 אחוזים ושתיים 20, ופגיעה בחלק הווסטיבולרי של האוזן הפנימית היא בין 10 ל-100. הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי קובעת בתאונת עבודה.

המונח טינטון אינו מופיע בטבלת הנכויות של הביטוח הלאומי. הפריט הקרוב הוא חבלה אקוסטית עם עקומת שמיעה אופיינית. רעש תמידי באוזניים בלי הפחתת שמיעה בתדירויות הדיבור הוא 10 אחוזים, וכשאין רעש ואין הפחתת שמיעה, 0.

אם יש גם הפחתת שמיעה בתדירויות הדיבור, מוסיפים לכך את אחוזי הנכות של ליקוי השמיעה לפי הלוח, בכללי החיבור שבתקנות. הטבלה אינה מבחינה בין עוצמות רעש, ומה שמעלה את האחוז הוא הפחתת השמיעה. הפריט מוגדר לחבלה אקוסטית. בתאונת עבודה קובעת הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי, ולליקוי שלא פורט חלה תקנה 14.

בטבלת הנכויות של הביטוח הלאומי נקבעים לאבדן שיניים בין 0.25 ל-40 אחוזי נכות. אבדן שן בודדת שאינה ניתנת לשיקום הוא חצי אחוז, ושן הניתנת לשיקום רבע אחוז, וכמה שיניים מחושבות בחיבור.

אבדן כל השיניים בלי אפשרות להתקין תותבת הוא 40 אחוזים, וכל השיניים של לסת אחת 20. כשאפשר להתקין תותבת, האחוז הוא מחצית מזה. אבדן שיניים עם אפשרות להתקין תותבת קבועה, שתלים או כתרים, הוא 10 לכל הפה ו-5 ללסת אחת. אבדן או נזק לתותבת או לגשר קבוע בלי אבדן שיניים טבעיות אינו מזכה באחוזי נכות. הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי קובעת בתאונת עבודה.

בטבלת הנכויות של הביטוח הלאומי אין אחוז אחד לשבר בלסת, והנכות נקבעת לפי התוצאה. שבר בלסת העליונה עם העתקה הוא 0 אחוזים כשהמנשך תקין, 10 בהפרעה קלה במנשך ו-20 בהפרעות ניכרות. אי התאחות של הלסת העליונה היא בין 10 ל-30.

בלסת התחתונה הגבלה בפתיחת הפה נמדדת: פתיחה של 2.5 עד 3.5 ס"מ היא 10 אחוזים, פחות מ-2.5 ועד 1.5 ס"מ היא 20, ופחות מ-1.5 ס"מ היא 40. פריקה זמנית של הלסת היא 0, 10 או 20. אבדן לסת שלמה הוא 100 אחוזים. בתאונת עבודה קובעת הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי.

בטבלת הנכויות של הביטוח הלאומי אין פריט לשבר באף, והנכות נקבעת לפי שינוי הצורה ולפי הפרעת הנשימה. שינוי קל בצורת האף החיצוני בלי הפרעה בנשימה הוא 0 אחוזים. שינוי ניכר עם הפרעות בנשימה או חסר חלק מהאף, כשהנחיריים לא גלויים, 20. חסר אף כולו או חלקו כשהנחיריים גלויים, 30.

הפרעה בנשימה דרך האף נקבעת בנפרד: קלה עד בינונית 0, חסימה מוחלטת חד צדדית קבועה 10, וחסימה דו צדדית קבועה 20. אבדן חוש הריח והטעם יחד הוא 5 אחוזים, ואבדן אחד מהם 0. הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי קובעת בתאונת עבודה.

בטבלת הנכויות של הביטוח הלאומי נקבעים לצלקות בפנים ובצוואר בין 0 ל-50 אחוזי נכות, לפי מראה הצלקת ומה היא גורמת. צלקת שטחית ובלתי מכערת היא 0 אחוזים. צלקת מכערת, או כזו שמשנה את צורת העפעפיים, האף, השפתיים או האוזניים, היא 10. צלקת רחבה עם כיעור ניכר, 20.

צלקת רחבה או כזו שגורמת לשינויים בולטים בצורת הפנים היא 30, וצלקת שגורמת לשינויים בצורת הפנים המעוררים דחייה היא 50. הטבלה אינה מגדירה בסנטימטרים מהי צלקת רחבה. בתאונת עבודה קובעת הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי, ולפי תקנה 15 היא רשאית לסטות מהאחוז שבטבלה עד מחצית, כשהנכות פגעה בצורה ניכרת ולא זמנית ביכולת להמשיך במקצוע או בהכנסה, ובנכות מתחת ל-20% התוצאה לא תעלה על 19%.

לצלקת ביד חל בטבלת הנכויות של הביטוח הלאומי הפריט של צלקות בגוף, ונקבעים בו 0, 10 או 20 אחוזי נכות. צלקת שאינה מפריעה ואינה מכערת היא 0 אחוזים. צלקת מכאיבה או מכערת היא 10. צלקות נרחבות באזורים מרובים הן 20.

צלקת שמחוברת לרקמות או לאברים נבחנת לפי הגבלת התנועות או הפגיעה באיברים שאליהם היא מחוברת, כלומר לפי הפריטים של היד והאצבעות. מה שמעלה את האחוז הוא כאב, כיעור והיקף. הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי קובעת, וכדאי להגיש תביעה בתאונת עבודה תוך 12 חודשים מהפגיעה, כי תשלום לאחור מוגבל.

בטבלת הנכויות של הביטוח הלאומי אין פריט בשם כוויה, ולכן אין בה אחוז קבוע לכוויה. ליקוי שלא פורט בתוספת נקבע לפי פגימה דומה, לפי תקנה 14, וההכרעה היא בוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי.

הפריטים הקרובים הם של צלקות: בגוף בין 0 ל-20 אחוזים, ובפנים ובצוואר בין 0 ל-50. צלקת שמחוברת לרקמות נבחנת לפי הגבלת התנועות. כוויה בפנים שהותירה שינוי בצורת העפעפיים, האף, השפתיים או האוזניים נבחנת בפריט הפנים, 10 אחוזים ומעלה. לא נמצא בטבלה אחוז שנקבע לפי היקף השטח שנכווה.

אין בטבלה פריט שקובע אחוז נכות לעצם השבר עצמו. האחוז נקבע לפי התוצאה אחרי ההחלמה. עצם ירך שהתחברה עקום, בלי הגבלת תנועות במפרקים הסמוכים, נקבעת ב-10%. אם העצם לא התחברה והגוף נתמך בעזרת מכשיר אורטופדי, 50%, ואם נוצר מפרק נד ואי אפשר להישען על הרגל גם עם מכשיר, 70%.

אם נשארה הגבלה בתנועות מפרק הירך, מוסיפים לפי פריט 48(1), למשל 20% להגבלה בכיפוף המפריעה לישיבה ו-30% להגבלה בינונית בכל התנועות. בתאונת עבודה קובעת ועדה רפואית של הביטוח הלאומי. בתאונת דרכים הנכות נקבעת בדרך כלל על ידי מומחה שמינה בית המשפט, ואם כבר נקבעה דרגת נכות לפי דין אחר בגלל אותה תאונה לפני שמיעת הראיות, היא מחייבת גם בתביעה.

אין בטבלה פריט שקובע אחוז נכות להחלפת מפרק ירך, ולכן אי אפשר לתת מספר קבוע. כשליקוי לא מופיע בטבלה, הוועדה קובעת לפי פגימה דומה לו. הפריטים שהטבלה מציבה לירך הם בפריט 48(1): הגבלה בכיפוף המפריעה לישיבה 20%, הגבלה בהטיה, בקירוב או בסיבוב 20%, הגבלה בינונית בכל התנועות 30%, קשיון נוח 40%, קשיון לא נוח 50%, מפרק נד 70%.

ככל שנשארה יותר הגבלה בתנועות, חל פריט גבוה יותר. בתאונת עבודה ההכרעה בידי ועדה רפואית של הביטוח הלאומי. בתאונת דרכים הנכות נקבעת בדרך כלל על ידי מומחה שמינה בית המשפט, ואם כבר נקבעה דרגת נכות לפי דין אחר בגלל אותה תאונה לפני שמיעת הראיות, היא מחייבת גם בתביעה. כשהאירוע הוא גם תאונת עבודה וגם תאונת דרכים, אפשר לפעול בשני המסלולים, וקביעת הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי שניתנה לפני שמיעת הראיות מחייבת גם בבית המשפט.

הטבלה קובעת 0% כשצורת האגן השתנתה אבל אין השפעה על האברים הפנימיים שבאגן ואין הגבלה בתנועות. אם יש השפעה על האברים הפנימיים והגבלה בתנועות, האחוזים נקבעים לפי ההפרעות באברים הפנימיים, ובנוסף אחוזים על הגבלת התנועות. נקבעו 25% כשיש ניתוק של מפרק הערווה או תזוזה של מחצית האגן עם נזק למפרק הסקרואיליאקלי והפרעות בעמידה או בהליכה.

מה שמעלה את האחוז הוא פגיעה באברים הפנימיים, הגבלה בתנועות והפרעה בהליכה. מי שנפגע בעבודה יובא בפני ועדה רפואית של הביטוח הלאומי. בתאונת דרכים הנכות נקבעת בדרך כלל על ידי מומחה שמינה בית המשפט, ואם כבר נקבעה דרגת נכות לפי דין אחר בגלל אותה תאונה לפני שמיעת הראיות, היא מחייבת גם בתביעה.

אין בטבלה פריט בשם קרע ברצועה. הטבלה בוחנת את יציבות הברך אחרי הפגיעה. אי יציבות צדדית קשה, כשהברך מתעקמת לצד אחד תחת משקל הגוף, 30%. אי יציבות אחורית-קדמית שבה הברך מתעקמת תחת משקל הגוף, 20%. אם נשארה גם הגבלה בכיפוף או ביישור, מוסיפים אותה לפי פריט 48(2), בחישוב משולב.

לרצועה שנקרעה כשהברך נשארה יציבה אין בטבלה הגדרה מספרית. בתאונת עבודה הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי קובעת. בתאונת דרכים הנכות נקבעת בדרך כלל על ידי מומחה שמינה בית המשפט, ואם כבר נקבעה דרגת נכות לפי דין אחר בגלל אותה תאונה לפני שמיעת הראיות, היא מחייבת גם בתביעה. כשהאירוע הוא גם תאונת עבודה וגם תאונת דרכים, אפשר לפעול בשני המסלולים, וקביעת הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי שניתנה לפני שמיעת הראיות מחייבת גם בבית המשפט.

הטבלה קובעת לנזק במניסקוס בצורה קלה 10%, ולנזק עם נעילה של הברך (LOCKING) 20%. אחרי ניתוח להוצאת המניסקוס בלי הפרעות תפקודיות נקבעים 0%, ואם נשארו שינויים ארטרוטיים קלים ודלדול קל של השרירים, 10%. אין בטבלה הגדרה מספרית למה נחשב נזק בצורה קלה.

מה שמעלה את האחוז הוא נעילה של הברך, או הגבלה שנשארה בכיפוף וביישור, שמוסיפים לפי פריט 48(2). מה שמוריד הוא החלמה בלי הפרעה תפקודית. בתאונת עבודה הקביעה בידי ועדה רפואית של הביטוח הלאומי. בתאונת דרכים הנכות נקבעת בדרך כלל על ידי מומחה שמינה בית המשפט, ואם כבר נקבעה דרגת נכות לפי דין אחר בגלל אותה תאונה לפני שמיעת הראיות, היא מחייבת גם בתביעה.

אין בטבלה פריט בשם שחיקת סחוס. יש פריט כללי לארטריטיס ניונית: 0% כשאין השפעה על כושר הפעולה ואין הגבלת תנועות, 10% להשפעה קלה, 20% להשפעה בינונית, ו-30% כשההשפעה יותר מבינונית או שיש הגבלה ניכרת בתנועות. בנוסף יש פריטים לברך עצמה, כמו הגבלת כיפוף וביישור, ושינויים ארטרוטיים קלים אחרי הוצאת מניסקוס (10%).

מי שהשחיקה אצלו נוצרה מעבודה חוזרת, כמו עלייה וירידה חוזרות או כריעה, צריך קודם להוכיח את הקשר לעבודה. אין מועד קבוע להגשת התביעה בגין מיקרוטראומה, וכדאי להגיש מוקדם, כי תשלום למפרע מוגבל ל-12 חודשים. בתאונת דרכים הנכות נקבעת בדרך כלל על ידי מומחה שמינה בית המשפט, ואם כבר נקבעה דרגת נכות לפי דין אחר בגלל אותה תאונה לפני שמיעת הראיות, היא מחייבת גם בתביעה.

אין בטבלה פריט שקובע אחוז נכות להחלפת ברך. כשליקוי לא מפורט, הוועדה קובעת לפי פגימה דומה לו. הפריטים של הברך בפריט 48(2): הגבלת כיפוף עד 90 מעלות 0%, עד 70 מעלות 5%, עד 45 מעלות 10%, עד 30 מעלות 20%, עד 15 מעלות 30%. הגבלה ביישור מ-10% עד 50%. קשיון נוח 30% וקשיון לא נוח 50%. אי יציבות 20% או 30%.

יש גם פריט כללי לארטריטיס, מ-0% עד 30%. הפריט שיחול תלוי במה שנשאר בברך אחרי הניתוח. בתאונת עבודה הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי קובעת. בתאונת דרכים הנכות נקבעת בדרך כלל על ידי מומחה שמינה בית המשפט, ואם כבר נקבעה דרגת נכות לפי דין אחר בגלל אותה תאונה לפני שמיעת הראיות, היא מחייבת גם בתביעה.

פריט 48(2) קובע לברך: אי יציבות צדדית קשה 30%, אי יציבות אחורית-קדמית 20%, קשיון נוח 30%, קשיון לא נוח 50%. הגבלה בכיפוף נעה מ-0% (כיפוף עד 90 מעלות) ועד 30% (כיפוף עד 15 מעלות), והגבלה ביישור מ-0% ועד 50%. נזק במניסקוס מקבל 10% או 20%.

כשיש כמה פגימות באותה פגיעה, לא מחברים אותן פשוט. האחוז הגבוה נלקח במלואו, והשני מוכפל בהפרש בין האחוז הראשון ל-100%. סך הנכות בברך אינו עולה על האחוז של קשיון לא נוח של אותו מפרק. בתאונת עבודה הקביעה בידי הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי. בתאונת דרכים הנכות נקבעת בדרך כלל על ידי מומחה שמינה בית המשפט, ואם כבר נקבעה דרגת נכות לפי דין אחר בגלל אותה תאונה לפני שמיעת הראיות, היא מחייבת גם בתביעה.

פריט 48(3) קובע לקרסול: הגבלה ניכרת של התנועות 10%, קשיון נוח 20%, קשיון לא נוח 30%. אין בטבלה הגדרה במעלות למה נחשב הגבלה ניכרת, ואין פריט לשבר בקרסול כשלעצמו. לכן האחוז נקבע לפי מה שנשאר אחרי ההחלמה, ופגיעה בכף הרגל נבחנת גם לפי פריטים 47(4) ו-49.

בתאונת עבודה, ועדה של הביטוח הלאומי רשאית להגדיל את הנכות עד מחצית, בשים לב למקצוע ולגיל, ובנכות מתחת ל-20% לא מעבר ל-19%. בתאונת דרכים הנכות נקבעת בדרך כלל על ידי מומחה שמינה בית המשפט, ואם כבר נקבעה דרגת נכות לפי דין אחר בגלל אותה תאונה לפני שמיעת הראיות, היא מחייבת גם בתביעה.

אין פריט כללי לשבר ברגל. האחוז תלוי בעצם שנשברה ובתוצאה. עצם הירך או השוקה שהתחברו עקום, בלי הגבלה במפרקים הסמוכים, 10%. אי התאחות של השוקה והפיבולה עם תנועות רפות שמחייבות משענת, 30%. התקצרות של הרגל נקבעת לפי הסנטימטרים, מ-0% עד 2 ס"מ ועד 40% מעל 7.5 ס"מ. פגיעה בכף הרגל המשפיעה על התנועות: 0% בצורה קלה ועד 30% בצורה קשה מאוד.

פגיעה במפרקים, כמו ברך או קרסול, מוסיפה אחוזים לפי הפריטים שלהם. בתאונת דרכים הנכות נקבעת בדרך כלל על ידי מומחה שמינה בית המשפט, ואם כבר נקבעה דרגת נכות לפי דין אחר בגלל אותה תאונה לפני שמיעת הראיות, היא מחייבת גם בתביעה. בתאונת עבודה קובעת ועדה רפואית של הביטוח הלאומי. כשהאירוע הוא גם תאונת עבודה וגם תאונת דרכים, אפשר לפעול בשני המסלולים, וקביעת הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי שניתנה לפני שמיעת הראיות מחייבת גם בבית המשפט.

הטבלה קובעת אחוז נכות להתקצרות של רגל אחת לפי המדידה. עד 2 סנטימטרים 0%. מעל 2 ועד 3 סנטימטרים 5%. מעל 3 ועד 5 סנטימטרים 10%. מעל 5 ועד 7.5 סנטימטרים 20%. מעל 7.5 סנטימטרים 40%.

מה שמעלה את האחוז הוא כל סנטימטר נוסף של הפרש באורך. אם יש גם הגבלה בתנועות המפרקים, היא נבחנת בנפרד ומתווספת בחישוב המשולב, וסך הנכות בגפה אינו עולה על האחוז של קטיעת החלק הפגוע. בתאונת עבודה קובעת ועדה רפואית של הביטוח הלאומי. בתאונת דרכים הנכות נקבעת בדרך כלל על ידי מומחה שמינה בית המשפט, ואם כבר נקבעה דרגת נכות לפי דין אחר בגלל אותה תאונה לפני שמיעת הראיות, היא מחייבת גם בתביעה.

הטבלה קובעת לפי גובה הקטיעה. בפרק הירך 80%. בשליש העליון של עצם הירך או סמוך מתחת לו 80%. באמצע הירך או בשליש התחתון, כשאפשר להתקין תחליף מלאכותי, 65%. קטיעת שוק עד 5 סנטימטרים מתחת לחיבור שריר מיתר הברך 55%, ויותר מ-5 סנטימטרים 50%. קטיעה בכף הרגל: 30% לפי LISFRANC או CHOPART עם נטייה לעמדת EQUINUS, ו-25% לקטיעה TRANSMETATARSAL.

ככל שהקטיעה גבוהה יותר, האחוז גבוה יותר. מקסימום הנכות בגפה אחת נקבע לפי קטיעת החלק הפגוע. בתאונת עבודה הקביעה בידי ועדה רפואית של הביטוח הלאומי. בתאונת דרכים הנכות נקבעת בדרך כלל על ידי מומחה שמינה בית המשפט, ואם כבר נקבעה דרגת נכות לפי דין אחר בגלל אותה תאונה לפני שמיעת הראיות, היא מחייבת גם בתביעה.

הטבלה קובעת לקטיעת אצבעות הרגל לפי כמות האצבעות והאם נשאר ראש עצם המסרק (METATARSUS). קטיעת כל האצבעות: 25% עם ראשי עצמות המסרק, 15% בלעדיהם. קטיעת הבוהן: 20% עם ראש העצם, 10% בלעדיו. קטיעת אצבע בודדת או שתי אצבעות פרט לבוהן: 10% עם ראש העצם, 5% בלעדיו. קטיעת שלוש או ארבע אצבעות פרט לבוהן: 15% או 10%.

מה שמעלה את האחוז הוא קטיעה של הבוהן או של כמה אצבעות, ושל ראש עצם המסרק. בתאונת עבודה הקביעה בידי ועדה רפואית של הביטוח הלאומי. בתאונת דרכים הנכות נקבעת בדרך כלל על ידי מומחה שמינה בית המשפט, ואם כבר נקבעה דרגת נכות לפי דין אחר בגלל אותה תאונה לפני שמיעת הראיות, היא מחייבת גם בתביעה.

אין בטבלה פריט ייעודי לשבר בעצם העקב. הפריט הרלוונטי הוא של תוצאות פציעות בכף הרגל שמשפיעות על כושר התנועות: בצורה קלה 0%, בינונית 10%, קשה 20%, קשה מאוד 30%. קשיון נוח של פרקי ה-TARSUS, כמו אחרי TRIPLE ARTHRODESIS, מקבל 10%. אין בטבלה הגדרה מספרית למה נחשב קל, בינוני או קשה.

מה שמעלה את האחוז הוא הגבלה בתנועה ופגיעה ביכולת ללכת. בתאונת עבודה קובעת ועדה רפואית של הביטוח הלאומי. בתאונת דרכים הנכות נקבעת בדרך כלל על ידי מומחה שמינה בית המשפט, ואם כבר נקבעה דרגת נכות לפי דין אחר בגלל אותה תאונה לפני שמיעת הראיות, היא מחייבת גם בתביעה. אירוע שהוא גם וגם ילך באחד המסלולים בלבד.

שבר בצלעות שהתרפא אינו מקנה נכות לפי הטבלה. שבר שלא התאחה אחרי יותר משלושה חודשים: 0%. אחרי כריתת צלע אחת 0%, שתי צלעות מצד אחד 10%, שלוש או ארבע צלעות 20%, חמש או שש צלעות 30%, ויותר משש צלעות מצד אחד 50%. האחוזים האלה נקבעים בנוסף לליקוי בתפקודי ריאות, אם יש.

לכן מה שמעלה את האחוז אחרי פגיעה בבית החזה הוא כריתת צלעות, או פגיעה בנשימה שנבדקת בנפרד. בתאונת עבודה קובעת ועדה רפואית של הביטוח הלאומי. בתאונת דרכים הנכות נקבעת בדרך כלל על ידי מומחה שמינה בית המשפט, ואם כבר נקבעה דרגת נכות לפי דין אחר בגלל אותה תאונה לפני שמיעת הראיות, היא מחייבת גם בתביעה. אירוע שנחשב גם וגם מאפשר ללכת באחד המסלולים, והתוצאות עשויות להיות שונות.

הטבלה קובעת 10% למצב לאחר כריתת הטחול. הגדלה קלה של הטחול בלי השפעה על המצב הכללי היא 0%. טחול מוגדל עם תלונות, בלי סיבה ברורה, 20%. כשיש סיבה ברורה להגדלה, האחוז נקבע לפי הפריט שמתאים לסיבה.

אם אחרי כריתת הטחול נשארו הפרעות אחרות, כמו התדבקויות בחלל הבטן, הן נבחנות בנפרד בפריט הבטן. בתאונת עבודה הקביעה בידי ועדה רפואית של הביטוח הלאומי. בתאונת דרכים הנכות נקבעת בדרך כלל על ידי מומחה שמינה בית המשפט, ואם כבר נקבעה דרגת נכות לפי דין אחר בגלל אותה תאונה לפני שמיעת הראיות, היא מחייבת גם בתביעה.

הטבלה קובעת 30% לכריתת כליה אחת כשאין הפרעות בפעולת הכליה השנייה. אם יש הפרעות קלות בפעולת הכליה השנייה, 60%. אם ההפרעות בכליה השנייה גורמות להפרעות קשות בפעולות הדם והלב, 100%. כריתה חלקית של כליה אחת בלי הפרעות בפעולת החלק הנותר ובכליה השנייה: 10%. כליה שאינה פועלת, בלי יתר לחץ דם ובלי הפרעות בכליה השנייה: 30%.

מה שמעלה את האחוז הוא הפרעה בפעולת הכליה הנותרת. בתאונת עבודה הקביעה בידי ועדה רפואית של הביטוח הלאומי. בתאונת דרכים הנכות נקבעת בדרך כלל על ידי מומחה שמינה בית המשפט, ואם כבר נקבעה דרגת נכות לפי דין אחר בגלל אותה תאונה לפני שמיעת הראיות, היא מחייבת גם בתביעה.

בקע מפשעה שניתן להחזרה, עם הפרעות בלתי ניכרות, 0%. גם מצב אחרי ניתוח בקע מפשעה עם תוצאות טובות 0%. בקע גדול חד-צדדי שדורש החזקה בחגורה 10%, ודו-צדדי 15%. בקע חוזר חד-צדדי שדורש חגורה 10%, ודו-צדדי 15%. בקע גדול שאינו ניתן להחזרה או להחזקה בחגורה 20%, ועם הפרעות ניכרות 30%.

מה שמעלה את האחוז הוא גודל הבקע, חזרה שלו אחרי ניתוח, והצורך בחגורה. מי שנפגע בתאונת עבודה יידון בוועדה רפואית של הביטוח הלאומי. בתאונת דרכים הנכות נקבעת בדרך כלל על ידי מומחה שמינה בית המשפט, ואם כבר נקבעה דרגת נכות לפי דין אחר בגלל אותה תאונה לפני שמיעת הראיות, היא מחייבת גם בתביעה.

הטבלה קובעת 0% לבקע טבורי (HERNIA UMBILICALIS) או בקע בקו האמצע של הבטן שהם קטנים וללא הפרעות. בקע טבורי גדול יותר, או בקע בצלקת של קיר הבטן עם הפרעות בלתי ניכרות, 10%. אם דופן הבטן התרופפה אחרי פציעה או ניתוח וצריך חגורה אורטופדית, נקבעים 10%, ועם התרופפות ניכרת, חוסר שרירים או בקע גדול 20%. EVENTRATIO גדולה 40%.

מה שמעלה את האחוז הוא גודל הבקע, התרופפות הדופן והצורך בחגורה. מה שמוריד הוא בקע קטן בלי הפרעות. בתאונת עבודה ועדה רפואית של הביטוח הלאומי תקבע. בתאונת דרכים הנכות נקבעת בדרך כלל על ידי מומחה שמינה בית המשפט, ואם כבר נקבעה דרגת נכות לפי דין אחר בגלל אותה תאונה לפני שמיעת הראיות, היא מחייבת גם בתביעה.

הטבלה לא קובעת אחוז אחד לשיתוק. היא מבחינה בין חולשה של חצי גוף, של הרגליים ושל ארבע הגפיים, ובכל אחד לפי כמה אפשר ללכת ולהפעיל את הידיים. שיתוק מלא של חצי גוף, שיתוק מלא של הרגליים ושיתוק קשה של ארבע הגפיים בלי הליכה עצמאית: 100%. בחולשה של חצי גוף, למעט שיתוק מלא, האחוז נמוך יותר בצד שאינו דומיננטי.

מה שמעלה את האחוז הוא הצורך בעזרים להליכה והפרעה בתפקוד היד. אין כאן סכום פיצוי, כי הטבלה קובעת רק אחוז נכות. בתאונת עבודה הקביעה בידי ועדה רפואית של הביטוח הלאומי. בתאונת דרכים הנכות נקבעת בדרך כלל על ידי מומחה שמינה בית המשפט, ואם כבר נקבעה דרגת נכות לפי דין אחר בגלל אותה תאונה לפני שמיעת הראיות, היא מחייבת גם בתביעה.

בחולשה של פלג הגוף התחתון (PARAPARESIS), הטבלה קובעת לפי רמת התפקוד. חולשה קלה עם הליכה עצמאית עם סדים קצרים או בלעדיהם 20%. בינונית, הליכה בעזרים מעבר לסדים קצרים, 50%. קשה, בלי הליכה עצמאית, 80%. שיתוק מלא (PARAPLEGIA) עם חוסר תנועתיות מוחלט 100%.

בדרגות הקלה והבינונית הטבלה מוסיפה אחוזים נפרדים להפרעות בפעילות הסוגרים ובתפקוד המיני. מה שמעלה את האחוז הוא אובדן היכולת ללכת בכוחות עצמך. בתאונת עבודה הקביעה בידי ועדה רפואית של הביטוח הלאומי. בתאונת דרכים הנכות נקבעת בדרך כלל על ידי מומחה שמינה בית המשפט, ואם כבר נקבעה דרגת נכות לפי דין אחר בגלל אותה תאונה לפני שמיעת הראיות, היא מחייבת גם בתביעה.

הטבלה קובעת לחולשה של ארבע הגפיים (QUADRIPARESIS) לפי ההליכה ותפקוד הידיים. קלה מאוד, הליכה בלי עזרים והגבלה קלה מאוד בפעילות הידיים, 30%. קלה, הליכה עם סדים קצרים, 50%. בינונית, הליכה בעזרים מעבר לסדים, 80%. קשה, בלי הליכה עצמאית והגבלה קשה מאוד בתפקוד הידיים, 100%.

בדרגות הקלות הטבלה מוסיפה אחוזים נפרדים להפרעות בסוגרים ובתפקוד מיני. מה שמעלה את האחוז הוא היעדר הליכה ופגיעה בתפקוד הידיים. בתאונת עבודה ועדה רפואית של הביטוח הלאומי קובעת. בתאונת דרכים הנכות נקבעת בדרך כלל על ידי מומחה שמינה בית המשפט, ואם כבר נקבעה דרגת נכות לפי דין אחר בגלל אותה תאונה לפני שמיעת הראיות, היא מחייבת גם בתביעה. כשהאירוע הוא גם תאונת עבודה וגם תאונת דרכים, אפשר לפעול בשני המסלולים, וקביעת הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי שניתנה לפני שמיעת הראיות מחייבת גם בבית המשפט.

הטבלה קובעת לקטיעת גפה עליונה בפרק הכתף 80% בימין ו-70% בשמאל. אובדן האמה 65% או 60% בימין, ו-55% או 50% בשמאל. אובדן היד בשורש 60% בימין ו-50% בשמאל. בגפה תחתונה: קטיעה בפרק הירך 80%, ומתחת לברך 55% או 50%.

מה שמעלה את האחוז הוא גובה הקטיעה, ובגפה העליונה גם האם נפגעה היד הדומיננטית. סך כל הפגימות בגפה אחת אינו עולה על האחוז של קטיעת החלק הפגוע. בתאונת עבודה קובעת ועדה רפואית של הביטוח הלאומי. בתאונת דרכים הנכות נקבעת בדרך כלל על ידי מומחה שמינה בית המשפט, ואם כבר נקבעה דרגת נכות לפי דין אחר בגלל אותה תאונה לפני שמיעת הראיות, היא מחייבת גם בתביעה.

המילים טרשת עורקים אינן מופיעות בטבלה. יש טבלה למחלת לב כלילית עם אוטם שהוכח בבדיקות, או איסכמיה הפיכה עם חסימה של יותר מ-50% בעורק כלילי. האחוז נקבע לפי מקטע הפליטה בבדיקת אקו מול הדרגה התפקודית (NYHA או מבחן מאמץ). למשל מקטע פליטה מעל 60% ודרגה I: אין נכות. מקטע פליטה בין 45% ל-60% ודרגה I: 20%. מתחת ל-30% בדרגה IV: 100%.

מה שמעלה את האחוז הוא ירידה בתפקוד הלב והגבלה במאמץ. את הנכות קובעת ועדה רפואית של הביטוח הלאומי כשמדובר בתאונת עבודה. בתאונת דרכים הנכות נקבעת בדרך כלל על ידי מומחה שמינה בית המשפט, ואם כבר נקבעה דרגת נכות לפי דין אחר בגלל אותה תאונה לפני שמיעת הראיות, היא מחייבת גם בתביעה.

הטבלה קובעת אחוז נכות לפי ניקוד. מודדים FEV1 עם מרחיבי סמפונות (עד 4 נקודות), הפיכות בבדיקה (עד 3 נקודות) והטיפול התרופתי באסתמה (עד 4 נקודות). סכום 0 נקודות הוא 0%, 1 עד 3 נקודות 10%, 4 עד 6 נקודות 20%, 7 עד 9 נקודות 40%, ו-10 נקודות ומעלה 60%. סכום מעל 5 עם שני אשפוזים לפחות בטיפול נמרץ 80%, והנשמה מלאכותית 100%.

ברשימת מחלות המקצוע מופיעה מחלה אלרגית של דרכי הנשימה אצל עובדים הבאים במגע עם תבואות וקמח, אחרי שנתיים לפחות בתנאים אלה, ובייצור אבקות כביסה עם אנזימים פרוטאוליטיים. אין מועד קבוע להגשת תביעה למחלת מקצוע, וכדאי להגיש מוקדם, כי תשלום למפרע מוגבל ל-12 חודשים. את הנכות קובעת ועדה רפואית של הביטוח הלאומי.

פגיעה נפשית נחשבת נזק גוף לכל דבר. חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים מגדיר נזק גוף כמוות, מחלה, פגיעה או ליקוי גופני, נפשי או שכלי, ולכן ליקוי נפשי שנגרם בתאונה, כמו פוסט טראומה, נכלל בהגדרה.

החוק מאפשר לקבוע מינוי מומחה רפואי שיחווה דעתו בעניין הנכות. אם נקבעה לכם דרגת נכות לפי דין אחר בשל אותה תאונה, לפני שמיעת הראיות, היא מחייבת גם בתביעה, אלא אם בית המשפט התיר לסתור אותה מטעמים מיוחדים.

בתקנות הביטוח הלאומי לנפגעי עבודה, הפרעת דחק בתר חבלתית (PTSD) נמנית עם הפרעות החרדה, והנכות נקבעת בדרגות מאפס עד מאה אחוז לפי התפקוד, הצורך בטיפול תרופתי והגבלת כושר העבודה. נבחנים גם עוצמה, תדירות ומשך ההפרעה והיענות לטיפול.

החוק מכיר בפגיעה נפשית כנזק גוף, אך הזכאי לפיצוי הוא נפגע, כלומר אדם שנגרם לו נזק גוף בתאונת דרכים. ההגדרה כוללת פגיעה או ליקוי נפשי.

מי שאיבד קרוב במוות בתאונה יכול לתבוע כתלוי, אם הוא בן זוג, הורה או ילד של הנפטר. הפיצוי הוא על הפסד ממון שנגרם לו בעקבות המוות, ולא על הצער עצמו, כפי שמפורט בתשובה על תלויי הנפטר.

נוסח החוק אינו מפרט מקרים של נזק נפשי עקיף, למשל לעד שראה את התאונה או לקרוב של פצוע שלא נפטר. לכן אי אפשר לקבוע מנוסח החוק לבדו אם מי שאינו נפגע בעצמו זכאי לפיצוי על נזק נפשי.

בתאונת דרכים הנוהג חייב לפצות את הנפגע על נזק גוף, והאחריות מוחלטת, בלי קשר לאשם, בכפוף למקרים שבהם החוק שולל זכאות (סעיף 7 לחוק). מנוסח החוק עולים כמה ראשי נזק: נזק שאינו נזק ממון, הפסד כושר השתכרות, הוצאות מתמשכות, הוצאות ריפוי ואשפוז, וצרכי ריפוי וסיעוד.

החוק גם מחייב תשלומים תכופים. תוך 60 ימים מדרישה בכתב משלמים את הוצאות הריפוי, ותשלומים חודשיים שיספקו עד להחלטה הסופית את צרכי הריפוי והסיעוד ואת צרכי המחיה של הנפגע ובני משפחתו שפרנסתם עליו.

עזרת צד שלישי, דיור, ניידות ותוחלת חיים אינם מנויים בשמם בנוסח החוק. סכום הפיצוי בכל ראש נזק תלוי בנסיבות. בתאונות אחרות, כמו נפילה או תאונת עבודה, נבחנת התרשלות לפי פקודת הנזיקין.

כשאדם נפטר בתאונה, בן זוגו, הוריו וילדיו זכאים לפיצוי כתלויים, בתנאי שהנפטר, אילולא נפטר, היה זכאי לפיצוי על חבלת גוף שנגרמה לו. הורים כוללים הורי הורים והורים חורגים, וילד כולל נכד, ילד חורג, עובר, ילד שלא מנישואין וילד מאומץ.

הפיצוי ניתן בעד הפסד הממון שהתלויים סבלו בפועל או עתידים לסבול בעקבות המוות, כולל הוצאות הקבורה. סכום שהתקבל מחוזה ביטוח או שולם לרגל האבל אינו נחשב בחישוב.

התביעה מוגשת בידי מבצע הצוואה, מנהל העזבון או היורשים לטובת התלויים. אם לא הוגשה בתוך שישה חודשים ממות הנפגע, כל מי שהתביעה לטובתו רשאי להגישה.

רשלנות היא מעשה או מחדל שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות. במשלח יד, זה גם אי שימוש במיומנות או אי נקיטת זהירות שאיש מקצוע סביר וכשיר היה משתמש בה. כדי לתבוע צריך להראות שלמטפל הייתה חובה כלפיכם, שהוא חרג מהמיומנות והזהירות הנדרשות, ושהחריגה גרמה לכם נזק.

גובה הפיצוי נקבע לפי הנזק שעלול לבוא באורח טבעי במהלכם הרגיל של הדברים ושבא במישרין מההתרשלות. נזק ממון, כמו הפסד הכנסה והוצאות, צריך לפרט בכתב התביעה או בצירופו.

אם גם התובע גרם לנזק באשמו, הפיצויים מופחתים בשיעור שבית המשפט ימצא לנכון ולצודק.

חוק זכויות החולה כולל פעולות איבחון רפואי בהגדרת טיפול רפואי, ולכן אבחון הוא חלק מהפעילות שהמטפל חב בה חובות כלפי המטופל.

איחור או טעות באבחון אינם מזכים בפיצוי רק בשל עצם קיומם. צריך להוכיח שהמטפל לא השתמש במיומנות ולא נקט מידת זהירות שמטפל סביר וכשיר היה נוקט באותן נסיבות, ושנגרם נזק.

הפיצוי ניתן על נזק שבא במישרין מההתרשלות ושעלול לבוא באורח טבעי במהלכם הרגיל של הדברים. נזק ממון יש לפרט בכתב התביעה או בצירופו.

כן, אפשר. חוק זכויות החולה מונה רופא שיניים במפורש בין המטפלים, ולכן החובות שבחוק חלות גם עליו.

רופא שיניים שלא השתמש במיומנות או לא נקט מידת זהירות שרופא שיניים סביר וכשיר היה נוקט באותן נסיבות התרשל, ואם ההתרשלות גרמה נזק למטופל, זו עוולה. צריך להוכיח חובה כלפיכם, חריגה מהרמה הנדרשת וקשר לנזק.

הפיצוי ניתן על נזק שבא במישרין מההתרשלות, ונזק ממון יש לפרט בכתב התביעה. גם לטיפול שיניים נדרשת הסכמה מדעת, כלומר מסירת מידע על האבחנה, על הטיפול ועל סיכוניו.

לפי חוק זכויות החולה, אסור לתת טיפול רפואי בלי הסכמה מדעת של המטופל. כדי שההסכמה תהיה מדעת, המטפל מוסר מידע שהמטופל צריך באורח סביר כדי להחליט: האבחנה והפרוגנוזה, מהות הטיפול ומטרתו, התועלת הצפויה והסיכויים, הסיכונים כולל תופעות לוואי וכאב, סיכויים וסיכונים של חלופות או של אי טיפול, והעובדה שהטיפול חדשני.

המידע נמסר בשלב מוקדם ככל האפשר ובאופן שמאפשר הבנה מרבית. לטיפולים המנויים בתוספת הראשונה לחוק ההסכמה ניתנת במסמך בכתב. החוק קובע גם חריגים, למשל כשמצבו של המטופל אינו מאפשר לקבל הסכמה ומתקיימים התנאים שנקבעו.

תקופת ההתיישנות בתביעה שאינה במקרקעין היא שבע שנים, והיא מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה. כשהעילה היא נזק, זה היום שבו אירע הנזק. אם הנזק לא נתגלה ביום שאירע, זה היום שבו נתגלה, אך התביעה מתיישנת אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום אירוע הנזק.

אם העובדות המהוות את העילה נעלמו מהתובע מסיבות שלא היו תלויות בו ושגם בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע, התקופה מתחילה ביום שנודעו לו. הזמן שבו התובע טרם מלאו לו 18 שנים אינו נמנה, וכך גם זמן שבו לא היה מסוגל לדאוג לענייניו מחמת ליקוי נפשי או שכלי ולא היה לו אפוטרופוס.

ההתיישנות נעצרת גם כשהנתבע הסתיר ביודעין עובדה מהותית (סעיף 7 לחוק ההתיישנות). בתביעות שההתיישנות שלהן טרם הסתיימה ב-7.10.2023, התקופה שבין 7.10.2023 ל-6.4.2024 אינה נספרת (סעיף 15א). התיישנות היא טענת הגנה, והיא נדונה רק אם הנתבע טען אותה.