רשלנות רפואית ופיצוי של מיליונים בעקבות אובדן סיכויי החלמה ואיחור באבחון

פסק דינו המכונן של בית  המשפט העליון מהווה מהפכה של ממש עבור נפגעי רשלנות רפואית בישראל. מספיק להוכיח שהרשלנות הרפואית של הצוות הרפואית פגעה במעל 50% של סיכויי ההחלמה אז בית החולים יחוב בגין מלוא הנזק שנגרם. 

המקרה עוסק במערערת, ילידת 1975, אשר עברה סדרת ניתוחים להסרת גידול סרטני בבלוטת התריס שהסתיימו בנכות קשה וצמיתה בשל פגיעה בכל ארבע בלוטות יותרת בלוטת התריס המכונות פארא-תירואיד. בלב הדיון המשפטי עמדה שאלה הרת גורל: האם הנפגעת שהוכיחה כי רשלנות רפואית גרמה לה לאובדן סיכויי החלמה בשיעור העולה על חמישים אחוזים זכאית לפיצוי יחסי בלבד כפי שקבע בית המשפט המחוזי, או שמא עליה לקבל פיצוי מלא על פי כללי מאזן ההסתברויות הרגילים?. 

בית המשפט העליון קבע תקדים דרמטי לטובת נפגעי הרשלנות הרפואית, תוך שהוא מבסס את זכותם לפיצוי מלא כאשר ההסתברות לקשר סיבתי עוברת את רף המחצית. 

מאמר זה מנתח את מהלך הליטיגציה המורכב, מסביר את הדוקטרינות שהוכרעו, ומגיש מפת דרכים אסטרטגית לנפגעי רשלנות רפואית באבחון הכוללת ניתוח של מקרי איחור באבחון והשלכותיהם.

פסק הדין עוסק ברשלנות רפואית בבית חולים הלל יפה שהובילה להיפוקלצמיה כרונית (ירידה קיצונית ברמת הסידן בדם) בעקבות פגיעה בבלוטות הפארא-תירואיד במהלך כריתת בלוטת התריס. בעוד שבית המשפט המחוזי פסק פיצוי יחסי של חמישים אחוזים מתוך הנחה כי סיכויי הצלחת השתלה עצמית של הבלוטה שנפגעה היו חמישים אחוזים בלבד, בית המשפט העליון קיבל את הערעור. נקבעה הלכה לפיה מקום שבו הוכח כי ההתרשלות גרמה לאובדן סיכויי החלמה בשיעור העולה על חמישים אחוזים, כבענייננו, אין מקום לפיצוי יחסי והניזוק זכאי למלוא הפיצוי על נזקיו. סך הפיצוי שנפסק לתובעת הועמד על 1,105,000 ש”ח לאחר ניכויי המל”ל.

פרק א’ – הדרמה האנושית: רגע אחד בחדר הניתוח ששינה חיים שלמים

בשנת 2002 אובחנה המערערת, צעירה בת עשרים ושבע, עם גוש בצוואר החשוד כגידול סרטני בלוטת התריס. ביוני 2002 היא עברה את הניתוח הראשון בבית החולים הלל יפה, במהלכו נכרתה האונה הימנית. הניתוח בוצע על ידי רופא מתמחה בגיבוי כירורגית מומחית בכירה. כבר בניתוח זה החלו המחדלים: בגיליון הניתוח לא נכתב דבר בנוגע לזיהוי ושימור בלוטות יותרת התריס, ומיד לאחריו סבלה המערערת מצרידות ושיתוק מיתר קול המעיד על פגיעה עצבית בעצב החוזר.

לאחר שהבדיקה הפתולוגית אישרה שמדובר בגידול ממאיר, נקבע ניתוח שני לכריתת האונה השמאלית. במהלך הניתוח השני זיהו המנתחים כי אספקת הדם לאחת הבלוטות הנותרות נפגעה והיא שינתה את צבעה. למרות זאת, הם בחרו שלא לבצע השתלה עצמית של הבלוטה – פעולה כירורגית פשוטה ויעילה המיועדת להציל את תפקוד הבלוטה במקרים כאלו. 

התוצאה הייתה פגיעה בכל ארבע הבלוטות המווסתות את הסידן בגוף, מה שגרם למערערת לסבול מהיפוקלצמיה קשה הכוללת התקפי התכווצויות שרירים בפנים ובידיים ופגיעה אנושה בשגרת חייה.

חשיבות התיעוד הרפואי בתוך שבעים ושתיים שעות: בתיקים של רשלנות רפואית, הראיה הראשונה והחשובה ביותר היא התיעוד שנרשם בתוך שבעים ושתיים השעות הראשונות לאחר האירוע. בתיק ל.ד., החסר התיעודי בגיליון הניתוח הראשון לגבי זיהוי הבלוטות עמד במרכז הדיון המשפטי. 

חברות הביטוח מחפשות תמיד פערים בזמנים כדי לטעון שהנזק התפתח לאחר מכן מסיבות אחרות או שמדובר בסיבוך טבעי. העובדה שהתובעת התלוננה על צרידות מיד לאחר הניתוח הראשון אפשרה לקבע את הנזק העצבי כעובדה קיימת. נפגעים חייבים לוודא שכל תלונה שלהם נרשמת במדויק בגיליון הרפואי, שכן בבית המשפט, מה שלא תועד – נחשב לעיתים כאילו לא קרה. התיעוד הראשוני בתיק זה היה קריטי לסתירת טענת המדינה כי הטיפול היה מיטבי.

פרק ב’ – המבוך המשפטי וניתוח סיכונים: התיישנות מול צדק

התביעה הוגשה בשנת 2009, כשבע שנים לאחר הניתוחים. המדינה טענה כי התביעה בגין הניתוח הראשון התיישנה כליל. בית המשפט ערך הבחנה משפטית דקה: לגבי הפגיעה בעצב המיתר, התביעה אכן התיישנה כי הנזק היה ידוע מיד. עם זאת, לגבי הפגיעה בבלוטות, נקבע כי הנזק הממשי התגבש רק לאחר הניתוח השני (שכן די בבלוטה אחת מתפקדת כדי למנוע היפוקלצמיה), ולכן בעניין זה לא חלה התיישנות.

אסטרטגיית ההגנה של חברות הביטוח: חברות הביטוח והמדינה משתמשות בטענת ההתיישנות כחסם מרכזי כדי למנוע דיון בטענות הרשלנות עצמן. הן מנסות לטעון שהנפגע היה צריך לדעת על הנזק הרבה לפני שהבין אותו באמת. הניסיון שלנו בייצוג חברות ביטוח בעבר מעניק לנו את היכולת לצפות את המהלכים הללו ולפרק אותם מראש באמצעות הבחנות משפטיות. המנתח בניתוח השני בחר בהימור רפואי כאשר נמנע מהשתלת הבלוטה מתוך תקווה שהיא תתאושש לבד. אנו יודעים להראות כי כאשר קיימת פרוצדורה בטוחה ויעילה, הימנעות ממנה מהווה סטייה מסטנדרט הזהירות המקובל, דהיינו זו רשלנות רפואית באי ביצוע פעולה רפואית או רשלנות רפואית באי הצעה לביצוע פעולה רפואית, וחברות הביטוח לא יוכלו להסתתר מאחורי שיקול דעת מוטעה. 

פרק ג’ – ניתוח ראייתי והכרעת בית המשפט: פאזל הסיבתיות

בית המשפט המחוזי העריך את סיכויי ההצלחה של ההשתלה בחמישים אחוזים בדיוק ועל כן פסק פיצוי יחסי. בית המשפט העליון הפך קביעה זו. כבוד השופט עמית הסביר כי המונח בסבירות גבוהה בו השתמש המומחה מטעם המערערת משמעו מעל חמישים אחוזים. בשיטת המשפט הישראלית, ברגע שהוכח קשר סיבתי בהסתברות של מעל חמישים אחוזים, הנפגע עובר את רף ההוכחה הנדרש וזכאי לפיצוי מלא על כל נזקיו.

בית המשפט השתמש בדוקטרינת הנזק הראייתי כדי לפתור את העמימות שנוצרה בחדר הניתוח. מכיוון שהרופאים לא תיעדו את זיהוי הבלוטות בניתוח הראשון, הנטל להוכיח שהם פעלו כשורה עבר אליהם. השופט עמית בחר בגישה המעניקה פיצוי מלא למי שעבר את רף חמישים האחוזים, ובכך הגן על שלמות הפיצוי במקרים קשים. המדיניות המשפטית המודרנית כפי שבאה לידי ביטוי כאן נועדה להרתיע מוסדות רפואיים מרישום לקוי ולתת כלים לידי האזרח הקטן בקרב מול גופי ענק.

פרק ד’ – אסטרטגיה וחוזקות ראייתיות: המדריך לנפגע

מה שהוביל לניצחונה של ל.ד. היה שילוב של פעולות אסטרטגיות נכונות שהפכו להמלצות עבור כל נפגע:

1. עקביות בגרסה: למרות הלחץ בחקירה הנגדית וסתירות מסוימות שבית המשפט מצא, המערערת שמרה על קו אחיד לגבי הכאבים והסבל הכרוני שתועד לאורך השנים.
2. בחירת מומחים בעלי שם: המערערת הגישה חוות דעת של פרופ שילוני שהתבססה על ספרות כירורגית מובילה, מה שהקשה על המדינה לסתור את קביעותיו לגבי יעילות ההשתלה.
3. פנייה מוקדמת: התובעת פעלה בחוכמה כאשר הגישה את התביעה לפני תום תקופת ההתיישנות המוחלטת לגבי הניתוח השני, מה שאפשר לבית המשפט לדון בנזקי הבלוטות.

חשיבות ההכנה לחקירה בבית המשפט: הכנה יסודית לדיון הוכחות היא המפתח להצלחה. נפגעים רבים נשברים תחת הלחץ של עורכי דין מטעם חברות הביטוח המנסים לייצר סתירות מלאכותיות בין העדות לבין התיעוד הרפואי. בתיק זה עדותה של המערערת נתפסה כמהימנה מספיק בשילוב עם הראיות האובייקטיביות של ההתקפים. הצגת עדות קוהרנטית שאינה נשברת תחת לחץ היא הכלי העוצמתי ביותר להעברת נטל ההוכחה למזיק.

פרק ה’ – איחור באבחון רפואי – דוגמאות והשלכות אסטרטגיות

נושא אובדן סיכויי החלמה עולה באופן תדיר במקרים של איחור באבחון ברשלנות רפואית. להלן דוגמאות למקרים נפוצים שנפגעים ברשלנות רפואית בעקבות איחור באבחון רפואי ואלו מתכתבים עם עקרונות פסק הדין:

1. רשלנות רפואית בעקבות איחור באבחון סרטן השד או סרטן המעי הגס: זהו המקרה הקלאסי של אובדן סיכויי החלמה. אם רופא משפחה התעלם מגוש והאבחון התעכב בשנה, ייתכן והסיכוי להחלמה צנח משמונים אחוזים לארבעים אחוזים. לפי הלכת ל.ד., אם האיחור גרם לאובדן של מעל חמישים אחוזים מהסיכויים (בחישוב יחסי) – הפיצוי יהיה מלא.
2. רשלנות רפואית בעקבות איחור באבחון התקף לב: מקרים בהם חולה נשלח ממיון עם אבחנה של צרבת, מה שמוביל לנזק בלתי הפיך לשריר הלב. כאן הדרמה האנושית היא איבוד היכולת לעבוד ולקיים אורח חיים פעיל.
3. רשלנות רפואית בעקבות איחור באבחון שבץ מוחי: אי-מתן תרופות ממיסות קרישים בזמן בשל אבחון שגוי במיון מוביל לנכות נוירולוגית קשה. בתי המשפט בוחנים האם הצוות הרפואי פעל לפי החוזרים הרפואיים המגדירים זמני תגובה מקסימליים.
4. רשלנות רפואית בעקבות איחור באבחון אפנדיציט: נפוץ מאוד אצל ילדים; אבחון שגוי כוירוס עלול להוביל לנקב במעי וזיהום קשה המוריד את סיכויי ההחלמה המהירה.
5. רשלנות רפואית בעקבות איחור באבחון רעלת הריון או סוכרת הריון: איחור שעלול להוביל למות עובר או לנזק מוחי ליילוד. במקרים אלו חלה דוקטרינת הדבר מדבר בעד עצמו שכן הריון תקין לא אמור להסתיים בטרגדיה.
6. רשלנות רפואית בעקבות איחור באבחון של סרטן הוא מהמקרים המורכבים והמשמעותיים ביותר בתחום הרשלנות הרפואית מאחר שעיכוב בזיהוי המחלה גורם לאובדן סיכויי החלמה יקרי ערך עבור המטופל. כאשר צוות רפואי מחמיץ ממצאים חשודים בבדיקות או מתעלם מתלונות עקביות הגידול עלול להתפתח ולהתפשט באופן שמקטין משמעותית את הסתברות ההחלמה בהשוואה למצב שבו היה מאובחן בזמן. בהתאם להלכה המשפטית המכוננת שנקבעה בעניין ל.ד. מקום שבו מוכח כי האיחור באבחון הוביל לאובדן סיכויי החלמה בשיעור העולה על חמישים אחוזים הנפגע זכאי לפיצוי מלא על כלל נזקיו ולא לפיצוי יחסי בלבד.

פרק ה’ – חישוב הפיצוי המגיע בעקבות רשלנות רפואית, ניכויי תגמולי ביטוח לאומי ומקורות פיצוי נוספים

בתיק זה נקבעה למערערת נכות רפואית בשיעור של 25 אחוזים בגין מחלת ההיפוקלצמיה. הבסיס הרפואי לנכות הוא הפגיעה המצטברת בכל ארבע בלוטות יותרת בלוטת התריס במהלך שני הניתוחים, אשר גרמה לירידה קיצונית ברמת הסידן בדם ולתסמינים קליניים של התקפי התכווצויות שרירים בידיים ובפנים. הבסיס התפקודי הועמד אף הוא על שיעור של 25 אחוזים, הזהה לנכות הרפואית, וזאת לאחר שבית המשפט שקלל את הפגיעה הממשית בשגרת חייה וביכולת התפקוד שלה בעת ההתקפים (הנמשכים בין שעה לשעתיים), אל מול העובדה שהיא שבה לעבודתה כגרפיקאית למשך כשנתיים וחצי לאחר הניתוחים ללא ירידה בשכר.

נפגעים רבים טועים לחשוב שאחוזי הנכות שקבע המומחה הרפואי הם אלו שיקבעו את גובה הפיצוי הסופי. ניהול נכון של התיק מאפשר להוכיח כי הסבל היומיומי, ההתקפים והצורך בעזרה אינם נמדדים רק בתלוש השכר הנוכחי, אלא בפגיעה בכושר ההשתכרות העתידי ובאיכות החיים הכללית. אל תתנו לחברת הביטוח “לסגור” אתכם על נכות רפואית בלבד. הפיצוי האמיתי נמצא ביכולת להוכיח כיצד הפגיעה מגבילה אתכם ביום-יום, גם אם אתם מתאמצים להמשיך לעבוד.

הנזק חושב לפי מספר ראשי נזק מרכזיים: הפסד השתכרות: נקבע לפי שכר חודשי של שבעת אלפים שח נכון לשנת 2004 ובסיס נכות תפקודית של עשרים וחמישה אחוזים. כאב וסבל ועזרת זולת: סך הנזק הגולמי הועמד על 1,285,000 שח.

הסבר על ניכוי תגמולי הביטוח הלאומי וסעיף 328: חשוב לנפגעים להבין כי הסכום שנפסק בבית המשפט אינו תמיד הסכום שנכנס לבנק. החוק מונע כפל פיצוי ולכן המדינה או חברת הביטוח מנכות מהפיצוי את הסכומים שהנפגע קיבל או עתיד לקבל מהמוסד לביטוח לאומי נכות כללית. בתיק זה נוכו 180,000 שח מתוך הפיצוי הכולל. לביטוח הלאומי עומדת זכות שיבוב המאפשרת לו לתבוע מהמזיק חזרה את הכספים ששילם לכם. הבנה נכונה של המנגנון הזה חיונית לתיאום ציפיות ריאלי מול עורך הדין.

מקורות פיצוי נוספים מעבר לפסק הדין:

מעבר לתביעת הנזיקין, נפגעים זכאים לרוב לבדוק מקורות נוספים כגון תביעת אובדן כושר עבודה דרך קרן הפנסיה או ביטוחי מנהלים המעניקה קצבה חודשית, וכן פוליסות תאונות אישיות פרטיות המעניקות פיצוי גלובלי בגין נכות צמיתה וגם פוליסות מחלות קשות שמקנות פיצויים בגין מחלות קשות כמו סרטן.

פרק ו’ – לקסיקון משפטי, חקיקה וחוזרים

כדי שתגיעו מוכנים לשיחת הייעוץ, ריכזנו עבורכם את הכלים המשפטיים ששימשו את בית המשפט:

1. חוק זכויות החולה, סעיף 17א: החוק המחייב כל מטפל רפואי לערוך רשומה רפואית שתתעד את המהלך הטיפולי. הפרתו בתיק זה הובילה להעברת נטל ההוכחה למדינה.
2. פקודת הנזיקין, סעיף 41 (הדבר מדבר בעד עצמו): כלי משפטי המאפשר להעביר את נטל ההוכחה לנתבע כאשר לנפגע אין ידיעה על נסיבות הנזק והנכס היה בשליטת המזיק.
3. אובדן סיכויי החלמה: דוקטרינה המאפשרת פיצוי יחסי במצבי עמימות סיבתית. הלכת ל.ד. קבעה כי מעל חמישים אחוזים הפיצוי הופך למלא.
4. הסכמה מדעת: חובת הרופא להסביר את הסיכונים. בתיק זה נקבע כי ההסברים שניתנו היו מספקים.
5. זכות שיבוב: זכות הגוף המשלם (כמו ההמוסד לביטוח לאומי) לתבוע את הכסף חזרה מהמזיק שגרם לנזק.

פרק ז’ – שאלות ותשובות (FAQ)

1. האם תמיד מקבלים פיצוי יחסי על אובדן סיכויי החלמה? 

לא. לפי פסק דין ל.ד., אם הוכח שהרשלנות גרמה לאובדן סיכויי החלמה בשיעור העולה על חמישים אחוזים, הנפגע זכאי לפיצוי מלא על כל נזקיו.

1. מה קורה אם האיחור באבחון גרם לפגיעה קטנה בסיכויי ההחלמה? 

במקרים של פגיעה בסיכויי החלמה זניחים (אחוזים בודדים), בית המשפט נוטה שלא לפסוק פיצוי כלל כדי למנוע הצפת תביעות סרק ולשמור על דרישת הקשר הסיבתי.

1. האם ניתן לתבוע גם לאחר שבע שנים ממועד הניתוח? 

זה תלוי במועד גילוי הנזק – מתי בעצם באופן אובייקטיבי נגרם נזק. במקרה ל.ד., התביעה בגין נזק הבלוטות התקבלה בחלקה למרות שחלפו שבע שנים כי הנזק הממשי התגלה רק לאחר הניתוח השני.

• מי משלם את הפיצוי בתביעה נגד בית חולים ממשלתי? 

המדינה (משרד הבריאות) היא הנושאת באחריות ובפיצויים במקרה של בתי חולים ממשלתיים כגון הלל יפה או שיבא.

• האם סיבוך שמופיע בספרות הרפואית נחשב לרשלנות? 

לא בהכרח. סיבוך מוכר אינו מהווה רשלנות רפואית, אך הימנעות מפעולה פשוטה שיכולה למנוע את התממשותו (כמו השתלה עצמית של בלוטה) היא רשלנות רפואית ברורה.

• למה מנכים לי כסף מהפיצוי בגלל קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי? 

החוק נועד למנוע כפל פיצוי. הנפגע צריך להגיע למצב שבו הוא מפוצה במאה אחוזים על נזקו, כאשר חלק מגיע מהמזיק וחלק מהמדינה.

1. מהי החשיבות של התייעצות עם עורך דין רשלנות רפואית שייצג בעבר חברות ביטוח? 

ניסיון זה מאפשר לבנות את התיק הראייתי כך שיפרק מראש טענות של סיבוך טבעי, התיישנות או מצב קודם, כפי שנעשה בהצלחה בערעור זה.

פרח ח’ – סיכום ומסקנות

פסק הדין בעניין ל.ד. הוא ניצחון של צדק על פני סטטיסטיקה יבשה. הוא מלמד אותנו שגם מול מערכות בריאות גדולות וסוללת עורכי דין של המדינה, ניתן להשיג פיצוי הולם אם פועלים בחוכמה ובנחישות. הלקח המרכזי עבור כל מי שנפגע ברשלנות רפואית הוא לא לוותר גם כשנראה שהתיעוד בבית החולים חסר או שהמקרה מורכב – הניסיון המקצועי והיכרות עם נבכי המערכת הם המפתח להבטחת עתידכם הכלכלי והאישי.

פרטי פסק הדין: ע”א 3900/14 ל.ד. נגד המרכז הרפואי הלל יפה ומשרד הבריאות, ניתן בבית המשפט העליון על ידי השופטים חיות, פוגלמן ועמית.

לשירותכם,

משרד עו”ד בנו גליקמן – ליווי עד הפיצוי.