רופא שיניים עם כאבים בידיים, בצוואר או בגב – מתי זו תאונת עבודה? מחלת מקצוע? או מיקרוטראומה?

הטורבינה הרוטטת, המראה, הכיסא (מנח הגוף) והסייעת

רופאת שיניים אוחזת ביד ימין טורבינה המסתובבת במאות אלפי סיבובים בדקה, וביד שמאל מחזיקה מראה ומרחיקה את הלחי של המטופל. בסוף היום כואבות שתי הידיים, ובבית הדין לעבודה יד ימין הוכרה בשלב התשתית העובדתית בשל כשש שעות עבודה ברטט ביום, ואילו יד שמאל נדחתה (ב״ל 47629-10-23).

מהי בעצם פגיעה בעבודה של רופא שיניים? מי נחשב נפגע? ומה צריך להוכיח כדי שהביטוח הלאומי יכיר בה?

מי שעובד בקליניקה נפגע בשלוש דרכים: בתאונה פתאומית, בפגיעה שנבנית שנים בידיים, בצוואר ובגב, ובמחלה שהחומרים והרעש בקליניקה הביאו. המדריך נכתב לרופא שיניים, לשיננית ולטכנאי שיניים, ומסביר איזו ראיה עבדה בבתי הדין לעבודה ואיזו נכשלה.

הפסיקה בעניין רופאי שיניים נשענת על ארבעה גורמים ייחודיים: הכלי הרוטט ביד הדומיננטית, המראה או השואב ביד התומכת, מנח הגוף מול הכיסא המתכוונן, ועדותה של הסייעת המגישה את הכלים. כל אחד מהם הכריע תביעות נגד המוסד לביטוח לאומי, ולכן כדאי להכיר אותם לפני שמגישים תביעה.

מהם שלושת המסלולים להכרה בפגיעה בעבודה של רופא שיניים?

הביטוח הלאומי מכיר בפגיעות עבודה בשלושה מסלולים נפרדים, ולכל אחד מהם כללי הוכחה שונים:

1. תאונת עבודה (אירוע פתאומי). אירוע שאירע בזמן ובמקום מוגדרים, כמו החלקה על רצפה רטובה במרפאה, דקירה ממחט, תאונת דרכים בדרך לקליניקה או אירוע מוחי או לבבי שהתפרץ בעקבות עימות חריג עם מטופל. תביעה לדמי פגיעה מגישים בתוך 12 חודשים מיום הפגיעה. תביעה שהוגשה באיחור אינה נדחית בהכרח, כי סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי מאפשר למוסד לשלם גמלה גם אחרי המועד, ועד 48 חודשים אחורה מהחודש שבו הוגשה התביעה.
2. מיקרוטראומה (פגיעה מצטברת). מסלול שנקבע בפסיקה לפגיעה שאינה תוצאה של אירוע אחד, אלא של תנועות חוזרות ונשנות על איבר מוגדר לאורך יום העבודה ולאורך שנים, כמו טיפות מים שמחוררות סלע. אין מועד להגשה, וניתן להגיש תביעה גם בגיל פנסיה.
3. מחלת מקצוע. מחלה שמופיעה ברשימת התקנות של הביטוח הלאומי, כמו מחלות ריאה ועור מחשיפה לחומרים (בריליום, ניקל, אקריל) או פגיעה עצבית וכלי דם מחשיפה לכלים רוטטים. גם כאן אין מועד להגשה.

מה בודק בית הדין בתביעת מיקרוטראומה של רופא שיניים וצוות המרפאה?

בית הדין אינו מסתפק בבדיקה רפואית של הכאב, אלא מפרק את יום העבודה לרכיביו: איזה כלי, באיזו יד, כמה זמן, באילו תנועות ומי עוד נמצא בחדר. הדיון מתנהל בשני שלבים, ובשלב הראשון נקבעת התשתית העובדתית, ובכל אחד מארבעת הנושאים שלהלן נופלות או נבנות תביעות.

1. למה יד ימין מוכרת ויד שמאל נדחית?

בית הדין בוחן כל יד בנפרד. יד שמפעילה כלי רוטט נהנית מתשתית הוכחה נוחה יותר, ויד שאוחזת במראה או מרחיקה לחי נתפסת בדרך כלל כמי שנמצאת במנח ולא בתנועה חוזרת.

• הוכר: רופאת שיניים, ילידת 1970, עם טורבינה של כ-300 אלף סיבובים בדקה וכשש שעות רטט ביום עד 2021, הוכרה ביד ימין. היומנים שהגישה רשמו שמות מטופלים בלבד, ויד שמאל, שהחזיקה מראה ושאבה נוזלים, לא הוכרה (ב״ל 47629-10-23).
• נדחה חלקית: רופא שיניים מומחה לשיקום הפה, יליד 1974, שהחזיק כלים רוטטים כ-15 שעות בשבוע, זכה להכרה בתשתית לרטט, ואילו טענת המיקרוטראומה נדחתה, כי בכל טיפול הוא מחליף פעולות וכלים ואחיזה של היד השנייה במראה היא מנח (ב״ל 47425-07-25).
• הוכר: רופא שיניים שעובד מ-1979 הוכיח תשתית לכפות הידיים, כי אף שהעבודה מגוונת אפשר לבודד סדרות תנועות חוזרות, והצמצום בשעות בשנים האחרונות לא פגע בתשתית (ב״ל 2112-04-24).

2. מתי הצוואר והגב מוכרים ומתי נדחים?

המכשול העיקרי בתביעות צוואר וגב הוא ההבחנה בין תנועה חוזרת לבין מנח. ישיבה כפופה מעל פי המטופל נחשבת בפסיקה למנח סטטי, ולכן כדי להגיע למומחה צריך להראות תנועות אקטיביות חוזרות של כיפוף, יישור והטיה.

• נדחה: רופא שיניים שעובד מ-1988 תבע את הצוואר, ונדחה כי הוכח שהוא מסתובב עם הכיסא המתכוונן בתנועה של כל הגוף ולא מזיז את הצוואר, ונפסקו נגדו הוצאות של 3,500 ש״ח (ב״ל 7380-11-21).
• נדחה: שיננית שהצליחה להראות תנועה חוזרת בשורש כף יד ימין נדחתה בצוואר, כי העדה מטעמה תיארה צוואר שנשאר באותה תנוחה כמה דקות בכל פעם (ב״ל 22664-01-25). טכנאי שיניים שזכה באזורי נדחה בארצי, כי המנגנון היה מנח סטטי של הטיה צידית עם סיבוב (עב״ל 10166-01-21).
• הוכר: רופא שיניים עם כארבעים שנות עבודה, 10 עד 12 מטופלים במשמרת ו-90 אחוז ישיבה מול מטופל נמוך ממנו, זכה במינוי אורתופד לגב המותני, כי עדותו המהימנה הוכיחה רכינה והזדקפות מאות פעמים ביום ולא מנח קבוע (ב״ל 40061-02-24).

3. האם משקפי הגדלה משפיעים על ההכרה בצוואר?

משקפי הגדלה קובעים מרחק עבודה קבוע מפני המטופל, וכך נטען שהרופא חייב לרכון ולהזדקף שוב ושוב כדי לשמור על מיקוד. בית הדין בוחן אם זו אכן תנועה או רק מנח, והתוצאות שונות.

• הוכר: רופא שיניים מחיפה, שעובדותיו הדגישו רכינה חוזרת בגלל משקפי הגדלה, נדחה באוקטובר 2023 אחרי מומחה שתיאר מצב סטטי כזרם מים רציף ותנועות חוזרות כטיפות, ובאוגוסט 2025, בהסכמת המוסד ואחרי מומחה שני, הצוואר שלו הוכר (ב״ל 26931-03-22).
• נדחה: באותו תיק הגב נדחה במאי 2026, והסרטונים שהגיש נחשבו חלק מהתשתית ולא ראיה נפרדת (ב״ל 6326-05-22).
• נדחה: רופא שיניים שהמוסד הכיר בצוואר שלו נדחה בגב המותני, כי בית הדין הארצי קבע שהכרה באיבר אחד אינה מחייבת הכרה באיבר אחר (עב״ל 7423-06-23).

4. מה תפקיד הסייעת והיומנים בתביעה?

הסייעת היא בדרך כלל העדה היחידה לעבודה בחדר. כשעדותה אינה מתיישבת עם עדות הרופא התביעה קורסת, וחלוקת העבודה ביניהם מפחיתה עומס ולכן צריך להגדיר במדויק אילו פעולות נשארו אצל הרופא.

• נדחה: רופא שיניים שהצהיר על 10 עד 12 טיפולים ביום, בעוד הסייעת העידה על 5 עד 10, נדחה כבר בשלב בירור העובדות (ב״ל 42523-02-24).
• נדחה: רופא שיניים טען שתפקיד הסייעת הסתכם בהחזקת השואב ובקביעת תורים, ובית הדין דחה את הטענה כגרסה כבושה, כי בתצהיר ציין רק שהעסיק סייעת (ב״ל 26338-11-22). רופא אחר הציג שלושה סרטונים של 17 עד 20 שניות שבהם הוא עובד לבד, והסייעת עלתה רק בחקירה (ב״ל 31026-03-22).
• נדחה: רופא שיניים לשיקום הפה שהציג יומן עבודה לשנים 2012 ו-2013 בלבד נדחה, כי עדותו נמצאה מוגזמת ולא היו ראיות לשימוש ביד שמאל בכלים רוטטים (ב״ל 55522-11-24).

האם חשיפה לחומרים כימיים במרפאה ובמעבדה מוכרת כמחלת מקצוע?

רופאי שיניים וטכנאי שיניים חשופים לאבקות מתכת, לסגסוגות (בריליום, ניקל, כרום), לאקריל ולחומרי חיטוי נדיפים. במסלול של מחלת מקצוע אין צורך לספור תנועות, אלא להוכיח רמת חשיפה, היעדר שאיבה נאותה וקשר סיבתי רפואי.

• הוכר: רופא שיניים שהיה גם טכנאי שיניים, טיפל ב-17 עד 18 מטופלים במשמרת ונחשף לבריליום, לניקל ולאקריל, זכה במינוי שלושה מומחים: אורתופד, רופא תעסוקתי ורופא עור (ב״ל 19051-04-23).
• הוכר: רופא שיניים ומנהל מרפאה שנחשף יום יום לחומרי חיטוי ולנוזל אקריל זכה במינוי מומחה תעסוקתי להחמרת האסתמה, אף שעילת מחלת המקצוע נדחתה (ב״ל 57548-02-25).
• נדחה: טכנאי שיניים שעבד בסגסוגות עם בריליום במעבדה של 15 מטרים בלי שאיבה נדחה, כי המומחה קבע שהעישון הכבד, כ-50 שנות חפיסה, גבר על השפעת העבודה, ולא הוכחה הרעלת בריליום (ב״ל 38068-10-22).

מה מבדיל את רופא השיניים מרופאים אחרים בתביעה לביטוח הלאומי?

אצל רופא משפחה או גינקולוג העבודה נעה בין חדרים, מכשירים ומטופלים. אצל רופא שיניים כל היום מתנהל בחדר אחד, ליד כיסא אחד ובאותה תנוחה, ולכן הוויכוח בבית הדין סובב כמעט תמיד סביב השאלה אם המעט שנע הוא תנועה או מנח, וזה מסביר למה הצוואר והגב נדחים לעתים קרובות יותר מכפות הידיים, שבהן הכלי הרוטט יוצר רטט מובחן.

ההבדל השני הוא הסייעת הצמודה, שבית הדין שואל עליה בכל תיק: מה היא מגישה, כמה זמן היא ממקמת את המטופל ומה היא שואבת. מי שמתאר את עבודתו בלי להזכיר אותה נחשב כמי שמסתיר, וגם אם הוא צודק בתנועות, אמינותו נפגעת. ההבדל השלישי הוא החומרים בקליניקה ובמעבדה, שמאפשרים עילה אחרת של מחלת ריאות או עור, שבה מוכיחים חשיפה ולא ספירת תנועות.

גישור בין מקצועות: למה גסטרואנטרולוג עם כאבי צוואר הגיע למומחה ורופא שיניים נדחה לרוב?

רופא שיניים שתבע את הצוואר נדחה לרוב כי הטיית הצוואר שלו נחשבת מנח סטטי מעל המטופל. גסטרואנטרולוג שביצע קולונוסקופיות וגסטרוסקופיות כמעט שבע עשרה שנה זכה בתשתית לצוואר, כי הוכיח שהניע אותו לפנים ולאחור ולצדדים מאות פעמים ביום כחלק מרוטינה קבועה, והתיק הועבר למומחה אורתופד (ב״ל 32756-12-22). ההבדל אינו במקצוע אלא בספירה: מי שיכול להראות כמה פעמים ביום הוא מזיז את הצוואר, ושהתנועה חוזרת ולא רק מחזיקה, מגיע למומחה. אין בכך הבטחה, כי אחרי השלב העובדתי המומחה מכריע.

מה קורה בתביעות של שיננית וטכנאי שיניים?

בצוות הקליניקה והמעבדה אותן שאלות חוזרות, אבל היד והכלי שונים: סקיילר חשמלי ביד השיננית, טרימר ויציקות גבס אצל הטכנאית, ומכשיר רוטט ביד אחת וכתר ביד השנייה אצל הטכנאי.

• הוכר: שיננית שעבדה כ-18 שנה בשתי משמרות של ארבע שעות בלי הפסקה, ואחזה כ-20 דקות מכל טיפול סקיילר חשמלי רוטט, שמעה מהביטוח הלאומי שהמכשיר קל, כ-80 גרם. בית הדין השיב שמדובר בתנועת אחיזה ולא בתנועת הנפה, וקיבל את גרסתה העקבית גם בלי חיזוק חיצוני (ב״ל 57850-03-24).
• הוכר: שיננית מנוסה שעבדה כ-45 שעות בשבוע עד 2020 עם קביטרון, שואב וקיורטות זכתה במינוי אורתופד לאפיקונדיליטיס בשני המרפקים, ושיננית אחרת זכתה בתשתית לשתי הידיים ונדחתה בגב, בצוואר ובכתפיים, כי תנוחה אינה תנועה (ב״ל 60905-12-25 וב״ל 8646-07-25).
• הוכר: טכנאי שיניים מבאר שבע, יליד 1961, שעובד מאז 1989, מראה מה קורה כששתי הידיים עובדות: בית הדין קיבל את גרסתו על מאות תנועות ביום של פיתול וסיבוב, ראה ביומן ההזמנות של המעבדה אינדיקציה ברורה והורה על מומחה אורתופד (ב״ל 10345-08-24).
• נדחה חלקית: טכנאית שעבדה תשע שעות ביום בין 2005 ל-2023, יצקה 20 עד 30 יציקות גבס ביום ושייפה בטרימר זכתה באמון בית הדין ובמינוי מומחה אורתופד, אבל ותק שטענה לו מלפני 2005 לא נכנס לעובדות שנשלחו למומחה, כי לא הוצגה לו ראיה (ב״ל 36732-09-24).

האם הכרה בתשתית העובדתית מבטיחה הכרה אחרי חוות דעת המומחה?

גם אחרי תשתית עובדתית ההכרעה אינה מובטחת. התיקים הבאים מראים באילו נימוקים נדחו תובעים בשלב הרפואי, ומה גרם לבית הדין הארצי להחזיר תיק למומחה.

• נדחה: רופא שיניים בן 71 עם ליקוי בכתף ימין בלבד, שעבד 45 שנה בעומס סימטרי בשתי הכתפיים, נדחה אחרי שהמומחה מצא קשר פוטנציאלי אך לא קונקרטי, ובקשתו למומחה נוסף נדחתה (ב״ל 39031-10-22).
• נדחה: שני רופאי שיניים מתל אביב נדחו בכפות הידיים, כי המומחה קבע שתרומת העבודה אינה משמעותית, הרבה מתחת ל-20 אחוז, לעומת השמנה, סוכרת וגיל (ב״ל 15320-02-23 ו-5942-07-22).
• נדחה: רופא שיניים שתבע את הגב המותני נדחה אחרי שני מומחים שמינה בית הדין ושללו קשר סיבתי, אחרי שבע שנות הליך (עב״ל 71048-03-22), ורופאת שיניים שתבעה את הצוואר נדחתה בערעור אחרי מומחה אורתופד שלא מצא קשר, כי לא הוכיחה אסכולה מיטיבה (עב״ל 43215-01-24).
• הוחזר למומחה: רופא שיניים עם יותר משלושים שנות עבודה זכה בערעור, כי המומחה לא נתן שורה תחתונה ברורה ונשען על מאמר על תנוחה ולא על תנועות חוזרות, והתיק חזר למומחה נוסף עם הוצאות של 5,000 ש״ח (עב״ל 16494-10-22).

מי נדחה כבר בשלב העובדות ומה אפשר ללמוד מזה?

חלק מהתביעות נדחות כבר בשלב העובדות, לפני שמומחה נכנס לתמונה.

• נדחה: רופאת שיניים לילדים שעבדה 6 עד 10 שעות ביום נדחתה בערעור, כי עבודתה קרובה לתנוחה, וסרטונים שהוגשו בערעור לא שינו זאת (עב״ל 49674-04-21).
• נדחה: רופאת שיניים שעבדה משנת 1973 עד 2014, למעלה מעשרים שנה כ-50 שעות בשבוע, נדחתה בערעור על מנח כיפוף ופיתול (עב״ל 20825-04-21).
• נדחה: רופא שיניים שניהל גם מרפאה ועבד כ-12 שעות ביום נדחה, כי בית הדין האזורי מצא שעדותו הייתה בהפרזה, והערעור נדחה והוא חויב ב-4,000 ש״ח (עב״ל 10619-10-22).
• נדחה: רופאה אורתודנטית שעבדה במכבי כשבע עשרה שנה נדחתה בעניין כפות הידיים כבר בשלב העובדות (ב״ל 56040-01-23).

מה קבע בית הדין הארצי שפתח דלת לרופאי שיניים?

• הוחזר למומחה: רופא שיניים שעבד עם כלים רוטטים יום יום במשך 16 שנים לפחות זכה בערעור, והתיק הוחזר לאזורי למינוי מומחה בעילת מחלת מקצוע, גם בלי תשתית מיקרוטראומה מפורטת (עב״ל 30733-01-22).
• נקבע: רופאת שיניים שעבדה בין 1983 ל-2017 נדחתה בצוואר, אבל בית הדין דחה את טענת המוסד שעבודת רופאי שיניים אינה מקימה תשתית, וקבע שכל מקרה נבחן לגופו (עב״ל 56335-08-22).

מתי אירוע חריג בקליניקה נחשב תאונת עבודה?

לצד הנזקים המצטברים, אירוע פתאומי הוא הדרך הנדירה ביותר להכרה אצל צוות שיניים, ולכן חשוב לתעד ביום האירוע.

• הוכר: רופאת שיניים שלקתה באירוע מוחי בבוקר שאחרי עימות חריג עם לקוח זכתה בערעור בבית הדין הארצי, כי עובדה מוסכמת הייתה שהתסמינים החלו אחרי האירוע, והתיעוד בחדר המיון לא שיקף זאת (עב״ל 20750-04-21).
• נדחה: פסיכולוגית עצמאית, שקיבלה מטופלים בקליניקה בביתה, נפלה במדרגות הבית בשבע ורבע בבוקר בדרך להכין קפה לפני מטופלת של שמונה, ותביעתה נדחתה כי לא הוכח שכבר התחילה לעבוד (ב״ל 49867-08-24). מי שעובד בקליניקה בבית צריך לתעד מתי התחיל יום העבודה.
• תיעוד: בכל אירוע חריג יש לציין בפני הצוות הרפואי במיון או בקופת החולים שהדחק הופיע בעקבות אירוע ספציפי בעבודה, כי רישום ראשוני שותק מקשה מאוד להוכיח קשר סיבתי בהמשך.

המלצות אמיתיות לרופא שיניים שנפגע בעבודה: מה עליך להוכיח ואיך?

בביטוח הלאומי

בפגיעה מצטברת צריך לכמת: איזה מכשיר, כמה דקות מכל טיפול, כמה טיפולים ביום ובכמה שנים, ובנפרד לכל יד. בעבודה עם כלים רוטטים די בעבודה יומיומית וממושכת ואין צורך להוכיח תנועות זהות. הראיות שעבדו הן עדות מפורטת ועקבית עם מספרים, עמית מקצועי שראה, שאלון מעסיק, מפרט טכני של המכשיר, סרטוני עבודה ויומן הזמנות. הראיות שנכשלו הן עדות יחידה שאינה מכמתת, יומן עם שמות בלבד, סייעת שהתגלתה רק בחקירה וטענת ותק בלי מסמכים. כל איבר נתבע בנפרד בטופס, כי תשתית לצוואר אינה תשתית לגב והכרה בצוואר אינה משתיקה את המוסד לגבי הגב.

בבית המשפט

בפסיקה של רופאי שיניים אין תביעת נזיקין נגד מעסיק על מיקרוטראומה, ולכן אין כאן המלצות על בסיס פסק דין.

בשבוע הראשון אחרי הפגיעה, או כשמתחילים להרגיש כאבים

• תעדו את תפקיד הסייעת מראש. גרסה על הסייעת שנחשפה רק בחקירה נדחתה כגרסה כבושה (ב״ל 26338-11-22).
• הביאו יומנים לכל השנים. יומנים לשנתיים עמוסות בלבד, או יומן עם שמות מטופלים, לא הוכיחו תדירות (ב״ל 47629-10-23).
• צלמו סרטון ארוך שמראה כמה סוגי טיפולים. שלושה סרטונים של 17 עד 20 שניות לא נחשבו ראיה (ב״ל 31026-03-22).
• פרטו תנועות ולא תנוחה. חוות דעת שתיארה תנוחה לא נוחה של יותר משעתיים ביום לא הספיקה להקים תשתית (ב״ל 2379-07-23).

מהם שני השלבים בבית הדין לעבודה ומה בידיים שלכם?

קודם בית הדין קובע מה בדיוק עשיתם בעבודה: באילו כלים אחזתם, כמה מטופלים טיפלתם ובאיזו תנוחה. רק אם התשתית מתקבלת מתמנה רופא מומחה שקובע אם העבודה גרמה לליקוי או החמירה אותו. הסיכוי בשלב הרפואי אינו ברור, והוא תלוי במומחה, בתלונות ובתיעוד הרפואי ובאופי הפגיעה. בידיכם השלב הראשון, תיאור מדויק, עדים ומסמכים, ואילו מה שיחשוב המומחה אינו בידיכם, ולכן אי אפשר להבטיח תוצאה.

שאלות ותשובות

האם רופא שיניים יכול לקבל הכרה בתסמונת התעלה הקרפלית כמחלת מקצוע? אפשר להגיע עד למומחה, ובכמה תיקים כבר הגיעו, אבל ההכרעה הסופית תלויה בו.

למה דווקא היד שמחזיקה את המראה אינה נחשבת? כי בית הדין מבחין בין תנועה ובין מנח. יד שמחזיקה במקום אינה נעה בתכיפות.

האם הסייעת צריכה להעיד? כדאי מאוד. בכמה תיקים נדחו רופאים כי לא זימנו את הסייעת, או כי גרסתם על תפקידה נסתרה.

האם משקפי הגדלה משפיעים על התביעה? כן. כשמרחק העבודה קבוע והרכינה חוזרת בגללם, יש מקרים שהצוואר הוכר, אבל הגב נדחה.

האם סרטון עבודה עוזר? סרטון קצר או חד גוני עלול לפגוע, כי בית הדין רואה בו חלק מהתשתית. סרטון שמראה את סוגי הטיפולים השונים עוזר יותר.

האם מי שעובד גם כשכיר וגם כעצמאי צריך להוכיח כל מקום בנפרד? כן. בית הדין בודק כל מקום עבודה לפי שעות, מספר מטופלים ותפקיד, ולכן כדאי להביא אישור מעסיק מהשכיר ויומן עבודה מהקליניקה העצמאית.

האם כדאי לתבוע את כל האיברים בבת אחת? כדאי לתבוע כל איבר, אבל לכל איבר נדרשת תשתית נפרדת, ותשתית לצוואר אינה תשתית לגב.

מתי כדאי לפנות לעורך דין תאונות עבודה? לפני התצהיר, כי העובדות שנקבעות בשלב הראשון הן אלה שהמומחה יקרא.

האם תביעה שהוגשה אחרי 12 חודשים נדחית?
לא בהכרח, כי סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי מאפשר למוסד לשלם גמלה גם אחרי המועד, ועד 48 חודשים אחורה מהחודש שבו הוגשה התביעה. בפגיעה מצטברת ובמחלת מקצוע אין מועד להגשה.

לסיכום

השחיקה המצטברת לאורך שנות עבודה בקליניקה אינה גזירת גורל שעליכם לשאת לבדכם. הכאבים בידיים, בצוואר ובגב הם תוצאה של עבודה מדויקת, תובענית ואינטנסיבית, אך מול המוסד לביטוח לאומי ובתי הדין לעבודה תחושת כאב אינה מספיקה. התיק מוכרע על דיוק עובדתי, בידוד נכון של תנועות הרטט מול מנח הגוף, ותיאור מהימן של שגרת המרפאה. פנייה לא מדויקת או השמטה של פרט מהותי עלולות לחרוץ את גורל התביעה לדחייה מהירה. היערכות נכונה עוד בטרם מילוי הטפסים, איסוף שיטתי של יומני הטיפולים וביסוס עדות מדויקת הם המפתח להכרה מלאה בפגיעתכם כפגיעה בעבודה ולמיצוי מלוא הפיצויים והקצבאות המגיעים לכם על שנות עמלכם.

לשירותכם,
צוות המשרד עו״ד בנו גליקמן – ליווי עד הפיצוי
נלחמים בשבילך מול חברות הביטוח והביטוח הלאומי.