הציפייה הטבעית שלנו כשאנו מגיעים לרופא מטפל או לקבל חוות דעת שניה היא שנקבל את מלוא המידע הרלוונטי, באופן כנה, אמיתי ולטובתנו בלבד. לצערי הרב רובנו או לכל הפחות חלקנו חווינו את החוויה “המוזרה” הזאת כי לכמה רופאים כמה דעות.
מה הוא מצב של הסכמה מדעת, ומה הוא מצב של פגיעה באוטונומיה
לצערי יתכן מצב בו הדעה וההמלצה הרפואית שנשמע אינה בהכרח הכי טובה ומומלצת לנו, אלא היא תוצר של יריבויות בלתי מוסברות בין הרופאים או המוסדות הרפואיים השונים או שהרופאים מבקשים “להתנסות” בהליך רפואי חדשני וכך הלאה, כך שבסופו של דבר נראה כי משכנעים אותנו לבצע הליך רפואי שלא בהכרח הכי טוב עבורנו.
לא בכדי המחוקק חוק את חוק זכויות החולה, תשנ”ו – 1996 ובפרט את סעיפים 5 ו-13 לחוק. האחד מחייב את המטפל בטיפול רפואי נאות – מבחינת הרמה המקצועית, האיכות הרפואית ובין היתר מבחינת יחסי האנוש. השני מחייב את המטפל במתן טיפול רפואי בתנאי שנתקבלה הסכמה מדעת של המטופל לביצוע הטיפול הרפואי
הסכמה מדעת פירושה הסכמה הניתנת לאחר קבלת כל המידע השלם הנוגע לאופי הטיפול, מהלכו, הסיבוכים והסיכונים העתידים להתרחש, משך הטיפול, תקופת ההחלמה, התוצאה אליה ניתן להגיע, הסבר לגבי אפשרויות טיפול נוספות וחלופיות בהן ניתן לנקוט, ותופעות לוואי הצפויות מהטיפול המוצע או מהטיפולים החלופיים – דהיינו חובתו של הרופא היא “להפחיד” אתכם ולהציע אלטרנטיבות, שלא בהכרח הוא עצמו יכול לבצע. חובתו של הרופא גדלה ומתגברת כאשר מדובר בניתוח או הליך רפואי אלקטיבי שאינו כורח המציאות ואינו דחוף.
כשקיבלתם את כל המידע המקיף לגבי ההליך הרפואי בפניו אתם ניצבים, תוכלו לקבל החלטה מדעת, המתקבלת לאחר שיקול דעת מעמיק ואז לבחור אם להמשיך הלאה ולהתחיל בטיפול או לאו. חשוב להבין שלא מדובר רק בהליכים רפואיים מורכבים אלא שמדובר גם בבדיקות בסיסיות ואפילו במתן טיפול תרופתי.
כל טיפול רפואי באשר הוא מחייב את נותן השרות בחובה חוקית (רופא, אחות, מוסד וכך הלאה) להבהיר ולסביר לכם את החסרונות, הסכנות, האלטרנטיבות והיתרונות האפשריים בטיפול המוצע ועליו להחתים אתכם על טופס הסכמה לביצוע ההליך הרפואי הספציפי בשפה שאתם מבינים.
במצב בו לא קיבלתם מהרופא המטפל את כל המידע הרלוונטי שהיה בו כדי להשפיע על החלטתכם – הרי שאז מדובר בהפרת חובה חוקית. הרופא המטפל מנע מכם את האפשרות לקבל החלטה מדעת הנוגעת לטיפול הנכון לכם – מצב עובדתי שכזה מהווה עילת תביעה ברשלנות רפואית.
מה היא בעצם פגיעה באוטונומיה? ומהו ההבדל בינה לבין היעדר הסכמה מדעת?
פגיעה באוטונומיה “חייה” בתוך הסכמה מדעת. פגיעה באוטונומיה מתרחשת כאשר בוצע טיפול רפואי בלא הסכמתכם מדעת (לא סיפרו על הסיכונים, הטעו אתכם, לא המליצו על טיפול חליפי וכך הלאה) אך גם אם מלוא המידע היה נמסר לכם והוכח כי למרות שלא היה לכם את כל המידע הרלוונטי עדיין הייתם מבצעים את ההליך הרפואי במהלכו נפגעתם – אין המדובר בהיעדר הסכמה מדעת אלא מדובר בפגיעה באוטונומיה.
ברור שהדברים נראים מסובכים אבל דוגמא פשוטה תבהיר הכל – קחו למשל מצב בו רופא ממליץ לכם לעבור ניתוח דחוף להקלה על כאבי הגב שלכם. הרופא מודע לכך שהניתוח עלול להוביל לשיתוק, אך אינו מספר לכם על סיכון זה, היות והוא מאמין שהמידע השלם הזה עלול לגרום לכם לדחות את הטיפול, כאשר דחיית הטיפול עלולה לגרום לכם עם הזמן לנזק עצבי חמור. אם עברתם את הניתוח מבלי שהייתם מודעים לסיכון, וכתוצאה מכך אתם סובלים כעת משיתוק, יתכן וקיימת עילה להגשת תביעה בגין רשלנות רפואית והפרת חובה חוקית.
אם במהלך ההליך המשפטי יוכח כי הניתוח הנבחר היה הנכון ביותר עבורכם וחיוניותו ודחיפותו אינם מוטלים בספק, כי גם אם מלוא הסיכונים היו מובעים בפניכם עדיין הייתם מבצעים את הניתוח, אזי לכל היותר תוכלו לתבוע בגין פגיעה באוטונומיה ולא בגין היעדר הסכמה מדעת.