רשלנות רפואית היא דבר שמתרחש לעתים קרובות, על רקע ההיקפים הרחבים של טיפולים רפואיים שאנשים עוברים במשך חייהם. זאת, במיוחד לאור העומס הרב שמוטל כיום על העוסקים ברפואה. ואכן, אנשים פונים לסיוע משפטי בתחום זה וחלקם מחליטים להגיש תביעות, במגוון רחב של תחומים רפואיים, כאשר דוגמא בולטת הוא נושא הכירורגיה. בתחום המשפטי של רשלנות רפואית, ישנם היבטי משנה רבים שעשויים לקבל ביטוי. אחד הבולטים שבהם, הוא נושא "הגברת הסיכוי לנזק". במה מדובר והאם גם מקרה מסוג זה, נחשב למקרה של רשלנות רפואית?

מה נחשב רשלנות רפואית

בין גרימת נזק להגברה

במבט כללי, רשלנות רפואית הוא נושא שעולה כאשר מדובר בגרימת נזק רפואי כלשהו. זאת, עקב רשלנות של מוסד רפואי, רופא או כל איש צוות רפואי אחר. אם רשלנות התבטאה במקרה דווקא בתוצאה טובה, מובן שלא תהיה תביעה על רקע זה (מאחר שסביר שכלל לא יבחינו ברשלנות וגם במידה וכן, לא יהיה על מה לפצות). כך שרשלנות הופכת לעניין משפטי כשמדובר בנזק והיא מחייבת פניה אל עורך דין רשלנות רפואית או אל עורך דין נזקי גוף.

ייתכן גם מצב, שבו נזק רפואי לא נגרם ישירות על ידי הנתבעים, אלא התרחש בעקבות הגברת הסיכון להתרחשות האירוע או בעקבות החרפת תוצאותיו הפוטנציאליות עבור החולה. כל זאת, כתוצאה מפעולות הנתבעים או הימנעותם מפעילות מקצועית שהיו חייבים לעשות.

לסיכום ביניים: הגברת סיכוי לנזק אולי איננה המקרה הנפוץ ביותר של רשלנות רפואית, אך היא בהחלט מתרחשת מדי פעם. למרות שלא קל להוכיח אותה, מדובר לרוב בנזקים מסוג כזה, שפיצויים כספיים בהחלט מסייעים להתמודד איתם. כך שכדאי לשקול הגשת תביעה.

סוגי מצבים להמחשה

דוגמא בולטת למצב כזה, היא כאשר אדם נמצא במצב שקרוב מאוד למצב חירום רפואי, מגיע לרופא שבודק אותו, אך הרופא לא קולט את חומרת המצב ומשחרר אותו הביתה. בעקבות זאת, ייתכן שהמצב יגיע לרמתו הקריטית, האדם יטופל בהתאם לכך ברפואת חירום ויינצל. למרות זאת, סביר שהנזק שייגרם לו יהיה גדול משמעותית, מהנזק שהיה נגרם לו קיבל אותו אדם אבחון וטיפול איכותיים, מבעוד מועד. כך שפעילות הרופא שראה אותו לראשונה, הייתה במקרה זה רשלנות מקצועית שהחמירה את הסיכוי להתרחשות האירוע וגם את הנזק שנגרם בעקבותיו.

עוד דוגמא, רואים במצב של לחץ דם גבוה וכאבי ראש, מצב שלא נשמע מסוכן במיוחד ואכן עשוי להיות מאובחן ברוח זו. מצד שני, אלה גם סימפטומים של רעלת הריון, שהיא מצב עם השלכות חמורות. מצב נוסף מסוג זה, הוא מצבו של רופא שלא מזהה החמרה במצב רפואי קיים.

האם הגברת הסיכוי לנזק היא רשלנות רפואית

אם לדייק מילולית, זה הוא לא בדיוק מצב של הגברת הסיכוי לנזק על ידי הרופא עצמו, אלא הגברת סיכון שמתרחשת מעצמה ולא זוכה לתגובה המקצועית כמצופה. דוגמא נוספת, היא הופעת תסמינים של מחלה חדשה, אשר נראים כחלק מתסמיני מחלה שהרופא כבר יודע על קיומה אצל החולה.

אם הרופא לא קולט שייתכן שמדובר במקרה זה במחלה חדשה, הוא עשוי לטפל בה כאילו היא חלק מהמחלה המוכרת לו. בכך, יגבר הנזק שייגרם מהמחלה החדשה, מאחר שהיא למעשה לא תטופל או שהיא תטופל (במקרה הטוב) באופן חלקי בלבד. להשלמת התמונה, נזכיר כי ישנם גם מצבים שבהם רשלנות רפואית מקטינה סיכויי החלמה או מביאה להארכת משך ההחלמה בפועל.

איך בתי המשפט מתייחסים לכך?

ראשית, ישנם שיקולים כלליים לגבי קבלת תביעה בנושא רשלנות רפואית. לפני הכול, לא כל טעות של רופא, מתאים להגדיר כמקרה של רשלנות מקצועית. מעבר לכך, כאשר בית המשפט משתכנע שנתבע הביא להחמרת הסיכוי לנזק, הוא יימצא אשם ברשלנות רפואית. זאת, למרות שפעילותו איננה הגורם המקורי לנזק. חשוב לציין, שמדובר בנושא שעשוי להיות מורכב מאוד.

מחד, מדובר ברפואה, שהיא תחום מורכב בפני עצמו, עם תתי התמחויות רבות. קל לעומס המידע המקצועי הזה לסבך את התמונה, לעורכי דין, שופטים ובוודאי עבור האדם הממוצע. מאידך, נושא הרשלנות הוא לא עניין פשוט או דבר שניתן לתאר רק במונחים של "שחור ולבן". יש לגביו שטחים אפורים רבים. ולבסוף, השאלה אם מדובר בהגברת סיכון לנזק ומה מידת אחריות הנתבע, מוסיפים ומסבכים את התמונה ואת קבלת ההחלטות על ידי בית המשפט. כך שלא מדובר בתהליך פשוט, קצר או זול עבור הצדדים. על רקע זה, נכנס גם נושא הסכמי הפשרה.

הסכמים מסוג זה, עשויים לספק ערוץ אפשרי לפתרון הסכסוך, באופן שהוא מהיר, זול ופשוט בהרבה עבור שני הצדדים. סביר, שכל אחד מהם יאלץ להתפשר, אבל זה הוא לעתים אפיק הפעולה המתאים יותר. זאת, במיוחד עבור אדם ממוצע שעומד בפני הליך משפטי ממושך ורק רוצה לסגור את העניין בהקדם ולהמשיך עם חייו בשקט.

היבט הוכחת הקשר הסיבתי

כעת נשאלת השאלה, מה הסיכוי שלכם לזכות בתביעת רשלנות רפואית מסוג זה? התשובה לכך שונה ממקרה למקרה והיא מחייבת התייעצות עם עורך דין שמתמחה בתחום זה. בכל מקרה, אי אפשר יהיה לזכות בתביעה, מבלי להוכיח שהנתבע הוא אכן הגורם להחמרה בסיכון. משמע, יש להוכיח "קשר סיבתי", בין התנהלותו המקצועית של הנתבע לבין מידת הנזק שנגרם.

פעמים רבות, הוכחה כזו איננה פשוטה או שלא ניתן לעשות זאת בצורה חד משמעית. היא תדרוש הבאת מסמכים רלבנטיים ואף חוות דעת מקצועיות וכמובן, גם מהצד השני תובאנה חוות דעות ויובא מידע שעשוי לסתור את טענות התביעה. אגב, המסמכים הדרושים, הם מטבע הדברים פעמים רבות מסמכים שהפיק במקור הגוף שנתבע. כתוצאה מכך, ישנם לא מעט מצבים שבהם הצד הנתבע מעכב את מסירת המסמכים, משנה את תוכנם או אף "מעלים" אותם.

רשלנות צוות רפואי

חשוב לציין, שעל פי החוק מוסדות רפואיים חייבים לתעד הליכים רפואיים משמעותיים וכמובן, הליכים שרלבנטיים לתביעה מסוג זה הם מסוג ההליכים שחייב להיות להם תיעוד. כמו כן, החוק מחייב גופים רפואיים למסור לחולה עותק מהמידע שנצבר עליו. מידע זה, שמכונה "התיק הרפואי", הוא למעשה מבחינת החוק בבעלות החולה ולא המוסד הרפואי. גם בהיבט זה, עורך דין יוכל לסייע מול מוסדות רפואיים ש"מתחכמים".

מושג ה-"אשם תורם"

ייתכן מצב, שבו התובע על הגברת סיכוי לנזק, היה בעצמו אחראי להגברת הנזק. זאת, עקב שיקול דעת לקוי או לקיחת סיכונים שלא לצורך. בעולם המשפט ידוע גם "עקרון הקטנת הנזק", אשר לפיו אדם אמור לנקוט באמצעים סבירים, בכדי לצמצם נזק שנגרם לו. לדוגמא: טיפול רפואי לקוי גרם להופעת דימום כשהחולה חזר לביתו.

אדם סביר במצב כזה ינסה לעצור את הדימום, באמצעים שעומדים לרשות רוב האנשים בביתם. אחריות החולה שמגיש את התביעה, עשויה להתקיים במקביל לאחריות הנתבע. היא גם עשויה להיות קטנה באופן יחסי, אך בשני המקרים, ישנו סיכוי שבית המשפט ייקח אותה בחשבון. ואכן מדובר ב"חשבון", מבחינה זו שהיבט האשם התורם הופך להיות חלק מחישוב הפיצויים.

אם טענת האשם התורם מתקבלת ואם לבסוף נפסקים פיצויים לטובת התובע, בית המשפט מעריך כמה מהנזק נגרם עקב האשם התורם ומקטין את הפיצויים בהתאם לכך. מי שמעלה את היבט האשם התורם הוא הנתבע והוא גם הצד, שעליו מוטלת החובה להוכיח אותו.

דוגמאות מהשטח

זו דוגמה מעניינת, למקרה בו הוגשה תביעה בנושא זה לבית משפט בארץ:

שולמית עדי נ' קופ"ח הכללית 786/95 – במקרה זה, יולדת סבלה מקרע ברחם במהלך הלידה. היולדת תבעה את קופת החולים, בטענה שהדבר היה צריך להיות מאובחן כבר בשלב מוקדם יותר של תהליך הלידה. כמו כן, התביעה התייחסה לעיכוב שהיה בטיפול הכירורגי, במשך שעות רבות.

הטענה הייתה שרשלנות זו גרמה להתפתחות טרומבוזה בורידים העמוקים ולבסוף לנכות של 20%. בית המשפט פסק שאכן הייתה רשלנות מסוימת, מבחינת הזמן שעבר בין אבחון הקרע לניתוחו. עם זאת, הוא קבע לנתבעת חבות בשיעור של 30% בלבד מהנזק. בשורה התחתונה, נפסק שהתובעת זכאית לפיצוי של 69,000 ש"ח וכן שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.