רשלנות רפואית בהריון

תביעות בגין רשלנות רפואית בהריון, בצד תביעות הרשלנות בלידה, נחשבות לתביעות בעלות שכיחות גבוהה במסגרת תחום הרשלנות הרפואית.

כמו בכל תביעת רשלנות רפואית, גם כאשר מדובר בתביעת רשלנות רפואית בהריון, יש להוכיח שהמטפל התרשל בעת מתן הטיפול הרפואי במסגרת ההריון (בכך שהוא הפר את חובת הזהירות שלו וחרג מסטנדרטים רפואיים מקובלים), כי למטופלת ו/או ליילוד נגרם נזק, וכי קיים קשר סיבתי בין התנהגותו הרשלנית של המטפל לבין אותו הנזק. הנזקים שיכולים להיגרם עקב עילת רשלנות בהריון מתבטאים לרוב בלידת תינוקות בעלי מומים מולדים קשים, כגון פיגור שכלי, שיתוק מוחין, תסמונת דאון, מחלות גנטיות ועוד.

ממה עלולה להתרחש רשלנות רפואית בהריון?

במהלך תקופת ההריון שלה, קיימים גורמים רפואיים שונים שמטפלים באשה ההרה, כגון רופא נשים – גניקולוג, רופא מומחה לבעיות פוריות, גנטיקאים, טכנאי אולטרא סאונד, וכדומה.

הרשלנות הרפואית בהריון יכולה להתבטא באופנים שונים לכל אורך תקופת ההריון, ובמיוחד בכל הקשור למעקב ההריון וטיפול בהריון בסיכון גבוה. למעקב במהלך ההריון ישנן מספר מטרות. ראשית, מעקב ההריון נועד לעקוב אחר התפתחות העובר על מנת לוודא שאכן המדובר בעובר בריא ותקין, להבדיל מעובר שלוקה במום מולד קשה. במקרה כזה, יש להציע להורים לשקול את הפסקת ההריון, כדי למנוע לידה של תינוק שסובל מפגם מולד קשה, דבר שעלול לגרום לסבל רב ליילוד כמו גם לבני משפחתו. בנוסף, המעקב גם נועד לזהות האם המדובר בהריון בסיכון גבוה, כגון במצבים של רעלת הריון או סכרת הריון, שאז יש לתת לאם ההרה טיפול רפואי מתאים כדי למנוע גרימת נזק לעובר ואף לאם עצמה. כמו כן, מעקב ההריון נועד לעקוב אחר בריאותה הכללית של האשה ההרה, על מנת להבטיח שמצבה הבריאותי תקין וכי לא נגרם לה עצמה נזק כלשהו עקב ההריון.

רשלנות רפואית בהריון

כדי לבצע מעקב הריון, יש לבצע שורה של בדיקות תקופתיות מעת לעת. מדובר בבדיקות שגרתיות כגון בדיקות דם, שתן ומשקל. זאת לצד בדיקות ספציפיות, כגון בדיקת שקיפות עורפית, בדיקת חלבון עוברי, סקירת מערכות מוקדמת ומורחבת, בדיקת מי שפיר ועוד.

לפיכך, עילות הרשלנות הרפואית בהריון יכולות להתבטא באי הפניית האם לבדיקות הריון, ביצוע רשלני של בדיקות מעקב ההריון, פיענוח שגוי של ממצאי הבדיקות, אי מסירת תוצאות הבדיקות להורים או מסירת תוצאות הבדיקות ללא המלצות נלוות בדבר האפשרות להפסיק את ההריון, התעלמות מתסמינים שמעידים על גורמי סיכון לעובר ו/או לאם, היעדר בירור או בירור רשלני בדבר גורמי סיכון אצל משפחת הורי העובר, ועוד. בכל המקרים הללו, אלמלא הרשלנות הרפואית, ניתן היה למנוע לידה של תינוק שסובל ממומים מולדים קשים.

כיצד נכון לבדוק מצבים בעייתיים?

כדי לבדוק האם יש מקום להגשת תביעת רשלנות רפואית בהריון, חשוב ומומלץ להתייעץ עם עו"ד רשלנות רפואית שבקיא ומנוסה בתביעות רשלנות רפואית. לשם כך, יש בראש ובראשונה להקפיד ולאסוף את כל החומר והמסמכים הרפואיים שתיעדו את מהלך ההריון, מצב האשה ההרה, ומצב היילוד עצמו.

מדובר במסמכים כגון כרטיס מעקב הריון, תוצאות בדיקות מעבדה כגון דם ושתן, תוצאות בדיקות אולטרסאונד, סקירות מערכות, תיק יולדת מבית החולים, תיק יילוד, ועוד. בנוסף, חשוב לתחקר את האשה ההרה, האב וכל גורם אחר שהיה מעורב במהלך ההריון, על מנת לקבל מהם תיאור עובדתי מפורט של אופן השתלשלות האירועים במהלך ההריון. את כל החומר הנ"ל יש להביא בפני מומחה רפואי, הרלוונטי לנסיבות המקרה, על מנת שהוא יבחן את החומר ויכתוב חוות דעת רפואית לגבי השאלה האם אכן אירעה רשלנות רפואית בהריון.

לגבי עילת התביעה הרפואית יש לשים לב להתפתחות המשפטית שאירעה בעניין זה. בעבר, חלה הלכת זייצוב, אשר הכירה בקיומן של שתי עילות תביעה נפרדות, הן מטעם היילוד, והן מטעם ההורים. עילת התביעה מטעם היילוד כונתה "עילת חיים בעוולה", אשר משמעותה הינה שעל היילוד נכפו חיים שאינם ראויים לחיות אותם, ואילו עילת התביעה מטעם ההורים כונתה "עילת הולדה בעוולה", אשר מתייחסת לקושי ולסבל הרב שנגרם להורים עצמם עקב הצורך לטפל ולגדל את היילוד הפגוע.

אולם, בשנת 2012, ביהמ"ש העליון קבע את הלכת המר, אשר ביטלה את הלכת זייצוב. הלכת המר ביטלה את עילת החיים בעוולה שמטעם היילוד, והכירה רק בקיומה של עילת ההולדה בעוולה מטעם ההורים. יחד עם זאת, הלכת המר גם הרחיבה את עילת התביעה מטעם ההורים באופן שיפשר להם לתבוע פיצויים גדולים יותר בגין ההוצאות שעליהם להוציא לצורך הטיפול ביילוד הפגוע במשך כל חייו. את תביעת הרשלנות מטעם ההורים יש להגיש תוך 7 שנים ממועד הלידה. כדי למנוע מצבים שבהן תביעת ההורים כבר התיישנה בעקבות הלכת המר, קבע ביהמ"ש העליון לאחר מכן מספר הלכות נוספות, שאפשרו להגיש תביעות גם בשם היילוד, בכפוף לתנאים שפורטו בהלכות אלו.